אף מילה על עידן עמדי: דמות אחת הופכת את הסרט הזה למה שהוא

גיבורת "כביש הסרגל", סרטה החדש של מיה דרייפוס היא דפנה (טלי שרון), חוקרת בת 41, שמסופחת למשטרת עפולה לאחר שהודחה ממשטרת תל אביב, מפני שהדליפה לעיתון פרטים על חקירה בניגוד להוראות הממונים עליה. היא רווקה שגרה לבד, נטולת ילדים, לא מקפידה במיוחד על הופעתה החיצונית, והמפקדת שלה לא מעריכה במיוחד את כישוריה. בקיצור, דפנה לא שייכת במיוחד לסביבה שבה היא פועלת. היא נראית אדישה לנושא, אך בהמשך נגלה על עומק בדידותה.

עידן עמדי כפאם פאטל גברי

עלילת הסרט נפתחת כשדפנה נשלחת להחזיר טלפון נייד אבוד לאישה בשם אורלי אלימלך, ששכלה את בעלה עשור מוקדם יותר. דפנה מגיעה לביתה, אך מתברר מפי בעל הדירה שאורלי נעדרת כבר שבוע. המשפחה של אורלי לא מודאגת במיוחד, וגם בתחנה אומרים שלאורלי כבר היו אפיזודות כאלה בעבר. נראה שלאיש לא אכפת.

דפנה מתחילה לחקור. היא פוגשת את חמיה וחמותה של הנעדרת, זוג הורים שכולים וכאובים שאינם ששים לסייע בחקירה. היא מתקרבת אל בנם מתן (עידן עמדי) שמתפקד כמאהב שספק אוהב את הגיבורה וספק מנצל אותה (פאם פאטאל גברי), וחושדת בשוטר שמשרת איתה בתחנה. אך אף אחד מן האנשים הללו לא אובססיבי כל כך למצוא את אורלי כמו דפנה, שגם שומרת לעצמה את הנייד של הנעדרת וצופה בסרטונים שלה.

מתוך כביש הסרגל צילום: עמית יסעור

בלשית מסוג אחר

הסיבה שהחקירה קרובה כל כך לליבה של דפנה, היא לא בגלל מחויבות מקצועית, אלא בגלל שהיא רואה בנעדרת את עצמה, מה גם שיש בין השתיים דמיון פיזי מסוים. אורלי היא אישה שאיש לא מחפש, והיעדרותה התגלתה רק במקרה, ונראה שהיא לא רצויה במיוחד. דפנה חרדה לגורלה שלה במקרה שהיא תיעלם. היא יודעת שגם אותה אף אחד לא יחפש.

בשתי הזדמנויות שונות בסרט, הבמאית מבצעת שבירה מן הריאליזם של הסרט ומשלבת סצנות חלום של דפנה על אורלי. הסצנות הללו מדגישות את הקשר והדמיון בין שתי הנשים. אלה רגעים קצרים, חולפים, אבל הם מעשירים את חווייתה הפנימית של דפנה ונותנים לה עומק. הדמיון בין דפנה ואורלי הוא החלק המעניין ביותר בסרט, והוא זה שנותן לתעלומה הבלשית את המשקל הרגשי מצד הגיבורה.

המעורבות הרגשית של דפנה בחקירה מביאה לכך שכיווני החקירה שלה מבוססים פחות על ראיות ולוגיקה, ויותר על אינסטינקטים והשערות מעורפלות. זה הופך את הדמות לאמינה ופגיעה, ושונה מאוד מדמויות מסורתיות של בלשים יודעי כל. אבל האלמנט הזה הוא גם בעוכריו של הסרט. הוא מונע מן המתח להתפשט כי יש תחושה שכיווני החקירה של דפנה הם שרירותיים מדי, והחשודים מתחלפים בתכיפות, כך שלקראת הסוף האפקט מאבד מעוצמתו, והפתרון לא מרגיש כמשהו שמחויב מן העלילה. בעיה נוספת היא שבסצנות רבות מדי בסרט דפנה נענית בתשובות סתומות לשאלות שהיא שואלת את הנחקרים שלה, וממשיכה הלאה כאילו לא קרה דבר. גם זה אלמנט שפוגע במתח ובאמינות החקירה.

"החסרונות העלילתיים של כביש הסרגל מונעים ממנו להפוך לסרט שמותיר רושם חזק באמת"

מבחינה ויזואלית, האלמנט שהכי ראוי לציון הוא בחירה בלוקיישנים יפהפיים, בעיקר בסצנות החוץ. המרחבים הגדולים והיפים גורמים לסיפור המתרחש בעיר הקטנה לקבל מימדים אפיים יותר. בולט לטובה שוט מלמעלה בו חבורת שוטרים גברים נכנסת לחיפוש בשדה חקלאי, משאירה את דפנה מאחור, בודדה, כמטפורה למעמדה החברתי ולמצבה בחיים כרגע.

החסרונות העלילתיים של כביש הסרגל מונעים ממנו להפוך לסרט שמותיר רושם חזק באמת. אבל עדיין מדובר בסרט מעניין ומומלץ, בעיקר בזכות דמות ראשית מסקרנת, עגולה ולא שגרתית.