לינץ' בשידור
פחות מ-2 דקות אחרי שהשר איתמר בן גביר התיישב באולפן של תכנית "הפטריוטים", הטונים באולפן גרמו לי להחליש את הווליום בטלוויזיה שלי. ינון מגל לא חיכה אפילו עשר שניות לפני שהחל להטיח בשר האשמות על כך שאילץ את נתניהו להגיע לכנסת יומיים לאחר הניתוח שלו, ותוך כדי דיבור הוא הלך והתלהט. הקהל, כמובן, מחא כפיים בהתלהבות בסיום כל צעקה של מגל (הרי זה תפקידו של הקהל, להעצים את דבריו ולעודד אותו להמשיך) ובן גביר מצא את עצמו במרכזו של לינץ'.
דווקא חברי הפאנל האחרים היו אלו שהראו מתינות. הם אמנם הטיחו בבן גביר את הטענות שלהם ולא עשו לו הנחות, אך ידעו לעשות זאת בצורה רגועה ושקולה הרבה יותר מזו של מגל. מגיש התכנית צעק, נפנף בידיים והשתמש במושגים מפוצצים "ככה זה לא מתנהג יהודי", "זה לא עובר", "די עם המניפולציות", ו"זה בלתי נסלח". כבר כתבתי בעבר על כך שראיונות בטלוויזיה הישראלית איבדו את טעמם וחרגו מזמן מעיתונות, בהקשר של עדי זריפי והריאיון עם השר עמיחי אליהו, אך ינון מגל לקח את הקלקול לשיא חדש.
עיתונאים (וגם מגישים, אם ינון מגל עדיין מסרב להעניק לעצמו את התואר) יכולים ואף צריכים להתקיל את המרואיינים שלהם - בטח פוליטיקאים - בשאלות הקשות. הם צריכים לעמת אותם מול עובדות, לדרוש מהם תשובות ולא לוותר. מכאן ועד מה שהתרחש באולפן של "הפטריוטים" יש דרך ארוכה. זה לא היה ריאיון, אלא עימות. מגל הרשה לעצמו לשחרר את כל האמוציות ולפרוק מול בן גביר את כל מה שיש לו עליו, וכל אהבתו והערצתו לנתניהו הורגשה במילותיו. זה לא היה מקצועי, לא אתי ובטח לא עיתונאי. גם אם בסופו של דבר אפשר לו להשיב ולהשמיע את עמדתו, מה שעשה מגל - כן, מגל, לא בן גביר - הוא בלתי נסלח.
עדיף לשתוק
כמעט באותו הנושא בדיוק, בלט השבוע גם ירון אברהם - הכתב המדיני של חדשות 12. "אני שומר על כבודו של רוטמן כבר מאז תחילת המהפכה המשפטית, למרות שבטני מלאה עליו", פתח במהלך שידור מהדורת היום בערוץ, "אני חייב להגיד לך שבעיניי פשוט מדובר באיש רשע". בדבריו התייחס אברהם להחלטה של רוטמן להוציא את ועדת החוקה להפסקה ולא לאפשר למשפחות שכולות להשמיע את קולן. שמעתי את דבריו של אברהם, את נימוקיו היוצאים מהלב, ורציתי להציע לו בדיוק את מה שהציע לרוטמן: לסתום את הפה.
גם אם אני מניחה בצד את האמירה המזעזעת של אברהם - לקרוא לאדם "רשע" בשידור בערוץ הכי נצפה בטלוויזיה? צריך הצדקה טובה מאוד לשם כך, שכוללת לפחות אישום אחד באונס או רצח - דעתו האישית על רוטמן בכלל לא הייתה אמורה להיאמר, אפילו אם הייתה חיובית או מתונה יותר. ירון אברהם הוא הפרשן המדיני של חברת החדשות ועל כן כשאני רואה אותו על המסך אני מעוניינת בפרשנות מדינית על המתרחש בארצנו. את דעותיו האישיות הוא מוזמן להשאיר לפוסטים ברשתות החברתיות, שם יש קהל גדול שישמח לקרוא אותן ואף להתווכח איתו עליהן.
נאומו של אברהם רק מייצג את השינוי שהתחולל בתקשורת בשנים האחרונות, אותו שינוי שגורם לציבור הישראלי למאוס בתקשורת ולהתייחס לעיתונאים כמעט כפי שמתייחסים לפוליטיקאים. הפאנלים באולפני החדשות כבר לא מעניקים לצופה מידע או פרשנות, אלא בעיקר מציגים גיבוב של דעות אישיות ולא באמת מעניינות. כל עיתונאי מנצל את הבמה האישית שקיבל כדי לנאום נאומים חוצבי להבות ולהביע עמדות בכל נושא שיינתן לו, ואנחנו נאלצים בלית ברירה להקשיב לו. אין לזה קשר לעמדתי האישית או למה שאני חושבת על רוטמן, בשורה התחתונה - דעתו של ירון אברהם עליו פשוט לא מעניינת.
נגמרו המשחקים
רשת 13 סיימה השבוע עונה שביעית של "משחקי השף", אחת התכניות הכי מזוהות עם הערוץ שגם פותחה על ידי רשת בעצמה. היא אמנם לא התפוצצה בנתוני הרייטינג וסיימה עם ממוצע של 10.5% רייטינג לפרק, כשאפילו פרק הגמר הפסיד בענק לפרק רנדומלי של "הכוכב הבא" בקשת 12, אך היא עדיין אחד הנכסים הכי משמעותיים שיש לרשת 13 - בטח במצבה הנוכחי.
אסף גרניט, אחד מהשפים השופטים המלווים את התכנית מאז עלתה לאוויר, הוא גם אחד האנשים המסקרנים בישראל. הוא אולי לא סוחף אחריו חצי מיליון צופים, אך יש לו קהל מכובד שמדליק את הטלוויזיה כדי לראות אותו. גם יוסי שטרית ומושיק רוט, שני השפים האחרים בשולחן השופטים, הפכו עם השנים לסמלי קולינריה בעולם הטלוויזיה. ערוץ 13 הצליח לבנות לעצמו נכס מרשים ובעיקר תוכן טלוויזיוני מעולה שתמיד כיף לצפות בו, וגם אם לא כל פרק מתפוצץ - עליו לשמור על התכנית. אחרי שהפסידו את "המירוץ למיליון" לקשת 12, שמינפה אותו כמצופה והביאה את התכנית לגבהים שלא הייתה זוכה לראות בערוץ המקור שלה, כדאי לרשת לא להפסיד תכנית נוספת עם מעמד יציב והמון פוטנציאל. כשמצבם ישתפר, יכול להיות שיזכו אפילו לראות רייטינג ממנה.
"משחקי השף" צילום: רשת 13
השותף של קרעי
בגזרת התאגיד, גם השבוע המשיך ערוץ i24news לרוקן את חברת החדשות מאנשיה כשהפעם הוא ירה בתותחים הכבדים וסימן את מטרת העל: מגישת המהדורה המרכזית. למרות שלערוץ החדש יש כבר מגישה למהדורה (ואפילו בלונדינית) - מירי מיכאלי - ואפילו גייס בזמנו את אורן וייגנפלד עבור מהדורת סוף השבוע, הוא החליט לשלוף את ציפורניו ולקחת את מיכל רבינוביץ', שעל פי הפרסומים תקבל שכר כפול משכרה בתאגיד: למעלה מ-80 אלף שקלים בחודש. בתאגיד עוד לא יודעים מי יחליף או תחליף אותה, ונראה שאין עדיין כיוון. אפשר לסכם זאת כך: אם קרעי לא יחריב את חברת החדשות של התאגיד, פטריק דרהי יעשה זאת.