בשעות האחרונות הרשת מצאה גיבורה חדשה להריע לה: עדי זריפי. מגישת חדשות 12 ראיינה היום (ג') את השר עמיחי אליהו בראיון שיצא משליטה וזכתה לאהדה מטורפת כמעט מכל עבר על ההתנהלות שלה בסיטואציה. במהלך הריאיון התאמצה זריפי להתקיל את אליהו בשאלות הנכונות, לא עשתה לו הנחות כשניסה להתחמק ולא נבהלה כשהוא איים לעזוב את השידור אם לא תפסיק לקטוע את דבריו.
ברשתות החברתיות כבר הכתירו את זריפי למלכת הראיונות, הציעו לקדם אותה לתפקיד מגישת המהדורה המרכזית, שיבחו, החמיאו וכמובן גינו את השר. "הדגמה משובחת של תפקיד העיתונות", נכתב על הראיון, "צריכה להעביר השתלמות לכל המגישים". אין לי אף כוונה לגבות את השר על דבריו או על התנהלותו בראיון, אך לצערי הפעם לא אצטרף לחגיגת המחמאות על זריפי, על אף שאני דווקא מחבבת אותה מאוד. ויותר מזה, אאלץ להודות בכאב: הפעם השר עמיחי אליהו צודק.
עדי זריפי מקבלת מחמאות ברשת על הראיון עם עמיחי אליהו:
עדי זריפי מראיינת מעולה. מתכוננת, שואלת, מקשיבה, בודקת. @adiznews
— Ido David Cohen (@idodc1) November 19, 2024
ותראו כמה פוליטיקאי מרואיין בימינו מופתע רק מעצם העובדה שלא נותנים לו לשקר בשידור חי https://t.co/lS9K6PSuoE
"אם אתה רוצה שננהל דו שיח, זה יתנהל ככה", כך הודיעה זריפי לאחר שהשר איים לעזוב את השידור, "אם תרצה לדבר ולנאום אתה מוזמן לסיים את הריאיון כבר עכשיו". זריפי, השר לא רוצה שתנהלו דו שיח, והוא צודק. ראיון אינו דו שיח, אלא סיטואציה בה לכל אחד משני האנשים יש תפקיד - מראיין ומרואיין. תפקידו של המראיין לשאול את השאלות הקשות, החדות, הנוקבות, ותפקידו של המרואיין להשיב עליהן.
זריפי אכן עשתה את עבודתה נאמנה כשהתעכבה על דבריו של אליהו על היועמ"שית ("היא שמה את פלדשטיין במרתפי השב"כ") והתעקשה לקבל הסברים, אך לא באמת אפשרה לו להשיב. מי שיצפה שוב בקטע ישים לב שהשר כמעט ולא מצליח לסיים משפט מבלי שתתפרץ לדבריו, מה שעורר את זעמו בהמשך. גם אם זריפי (וחלק גדול מהצופים) לא מסכימה עם דבריו וחושבת שהם מגוחכים, היא חייבת - כעיתונאית - לתת לו הזדמנות אמיתית להסביר.
הסתכלות מעוותת על הדרך שבה צריך להיראות ראיון
זריפי אינה אשמה, ויעידו על כך המחמאות וההשתפכויות ברשת. לטלוויזיה הישראלית ולקהל הישראלי יש הסתכלות מעוותת על הדרך שבה צריך להיראות ראיון: ככל שהמרואיין (אם הוא חבר כנסת מהקואליציה, כמובן) יוצא מושפל ומתוסכל מהראיון, כך ההצלחה גדולה יותר. ניתנה לו במה לדבר במשך שתי דקות שלמות? כישלון של המרואיין שלא קטע אותו עם טענה מנצחת שתסתום לו את הפה.
במקום שיתמקדו בשאילת השאלות ובמתיחת ביקורת על התשובות, מגישי טלוויזיה בישראל עסוקים בספורט נשכני שבסופו יש מנצח אחד ועליו להיות המראיין. אדם מגיע לאולפן - ולא משנה מי האדם הזה ומה המראיין חושב עליו באופן אישי - ולא זוכה לקבל את הבמה שהובטחה לו. מגיע לחברי הכנסת שיעשו להם חיים קשים, שישאלו שאלות קשות ולא יחסכו בביקורת, אבל מגיעה להם גם את האפשרות להשיב. אם אתם לא מעוניינים לשמוע אותם, פשוט תפסיקו להזמין אותם.