שאלה
ב"ה
לכיפה
שלום כבוד הרב גלעד שטרואס
שמות פרק כג יד
שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:
רבינו בחיי
ובמדרש: (פסיקתא זוטרתא פסוק יז) "שלש פעמים", "שלש רגלים", ולהלן הוא אומר: (ישעיה כו, ו) "תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים", אזהרה לישראל שלא יעלו אלא ברגליהם...
זה ממש מהתורה שאני הולך ברגל מצרפת לבית המקדש ?
תודה ממשה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
זו סוגיה סבוכה שיש לה מקורות שונים חלקם נראים סותרים לכאורה, לכן יש מפרשים שונים ודעות שונות. להלן סיכום הסוגיה במאמר של בנימין לנדאו:
א. מדברי חז"ל בכמה מקומות מתברר כי מותר לכתחילה לעלות למקדש ברכיבה על גבי בהמה, ובירושלמי משמע שרוב העולים לרגל בימי בית שני לא היו הולכים ברגל אלא היו רוכבים על גבי בהמה.
ב. נראה שגם בזמננו, כשייבנה בית המקדש במהרה, ניתן יהיה לעלות לרגל באמצעות תחבורה מהירה שתוביל את העולים לירושלים מכל רחבי הארץ. כך גם אלה שאינם יכולים להיעדר מבתיהם זמן רב, וכן זקנים וחלשים, נשים וילדים, שהליכה רבה קשה עליהם, יוכלו לצאת לדרכם בערב החג ולהגיע לירושלים.
ג. מאידך, כפי שנראה ממקורות אחרים, יש חשיבות רבה להליכה ברגל דווקא, ויש בדבר הידור מצווה. יש שהבינו אמנם שהעלייה לרגל אינה אלא הכשר מצווה (אגרות משה), ולדבריהם נראה שאין כל עניין לעלות דווקא בהליכה; אך מדברי הריטב"א עולה שההליכה לבית המקדש אינה רק הכנה למצווה, אלא נחשבת מצווה בפני עצמה.
ד. מדברי חז"ל עולה שהעולה לרגל מקבל שכר על עלייתו לפי אורך הדרך שהלך.
ה. המקדש הוא מקום השראת השכינה, וההליכה למקום המקדש היא מעשה של התקרבות ודבקות בה'; כך גם ההליכה לבית הכנסת נחשבת מצווה ממש, שכן בית הכנסת הוא 'מקדש מעט', ולכן טוב להרבות בהליכה זו; אבל במצוות אחרות ההליכה אינה אלא הכנה למצווה, ולכן אין עניין להרבות בהליכה כדי לקיימן (מהר"ל).
ו. להליכה רגלית מעלות נוספות: היא מאפשרת לאדם להתנתק מחיי היום יום שלו ולהכין את עצמו לקראת בואו למקדש, ומפגישה אותו עם ציבור גדול העולה ביחד למקדש מתוך שמחה של מצווה.
ז. נראה שאין לחוש לביטול תורה בעלייה רגלית זו, כיון שזו הדרך לקיים את המצווה בשלמותה, ואין בה ביטול תורה קבוע המבטל את האדם מן התורה באופן תמידי.
ח. מי שאינו יכול לעלות ברגל ממש, מן הראוי שילך לפחות את סוף הדרך ברגל כדי לקיים חלק מהמצווה בהידור.
מתוך: https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=448