שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנו זקוקים לעצתו ולהדרכתו של הרב בעניין משפחתי רגיש ומורכב מאוד.
אני האח הבכור יונתן ולאחרונה התברר לנו שאחותי מגדירה את עצמה כלסבית ובחרה בדרך חיים זו.
חשוב לי להדגיש "בחרה" מכיוון שאני רואה בה נפש עדינה עם חששות פחדים ובעיות התנהגותיות .
היא בגיל 27 מאמינה שומרת שבת שנים רבות
המצב הזה יוצר מתח רב בתוך המשפחה
בעיקר מהצד שלי כי מתנגד לכך, ההורים אין להם כל כך ברירה ולא מדברים איתה על הנושא כדי שלא תתרחק או תחשוב שלא מקבלים אותה. ההורים גרושים והיא גרה לבד קרוב לאמא .
אחרי הרבה מלחמות שלי איתה ועם ההורים אין שום שינוי והתשובה היחידה שאני מקבל מההורים היא : "גם לנו בתור הורים יש גבול לכמה אנחנו יכולים לשנות" "אנחנו מקבלים אותה" "הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל עלייה"
והתגובות ממנה : " שאין איסור מפורש בתורה, שכן יש רבנים שמחתנים נשים, שהיא לא במצב מסכן חיים ואין לי מה לדאוג והכל בסדר.
חשוב לי לציין שמגיל קטן היה לה בעיה ללבוש בגדים מסוימים וכיום מתלבשת בצורה גברית והורידה את כל השיער שלה .
מצד אחד, כמשפחה מאמינה, כואב לנו מאוד על הבחירה שלה ואנו רוצים לראות אותה מקימה בית יהודי נאמן. מצד שני, אנו חוששים מאוד שכל לחץ או ניסיון "להילחם" עליה ירחיק אותה מאיתנו לחלוטין ויגרום לשבר בלתי הפיך.
נשמח לקבל את דעת התורה של הרב:
מהו הגבול בין מחאה וניסיון להשפיע לבין שמירה על שלום הבית והקשר המשפחתי ?
האם נכון לנסות לשנות את דעתה, או שהתפקיד שלנו כעת הוא בעיקר לשמור על קשר חם כדי שלא תתרחק לגמרי?
מודים לרב מראש על הזמן וההקשבה.
תשובה
בסד
שלום וברכה
שאלתך קשה ומורכבת, אבל אשתדל לענות.
א.אחותך היא גדולה ואין אתה או ההורים כעת אחראים עליה. יכולים להעיר לכוון בנימוס אבל לא כפייתי, ואם היא רוצה תלך בדרכה והקב"ה ידון דינה לאחר 120 שנותיה.
שבירה במשפחה זה אסון שכמעט לא ניתן לתקון. לעומת זאת השלמה או הכלה מסוימת נותנת תקווה לעתיד.
בינתיים יש קשיים בבית ולכן צריך לשבת יחד ולדון כיצד מנהלים בית משותף שלכולם יהיה נחמד לגור בו, שכל אחד ירגיש את השני ויכבד את השני.
זה לא קל אבל אפשרי, בהבנה משותפת אפשר.להגיע לכך.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי