שאלה
אני צריך עזרה.
אני לא יודע מה לעשות, אני מבולבל.
נולדתי לסבול. יש לי גמגום, אין לי כמעט חברים, אנשים צוחקים ומזלזלים בי, אין לי קשר טוב עם המשפחה.
אני מנסה להתקרב לקב"ה.
שמרתי כמה פעמים שבתות, אני מתפלל לפני אוכל ומדבר עם ה' כמה דקות ביום.
ולאחרונה הגעתי לטירונות הקרבית שאני לא רוצה,
וזה נראה שה' מעדיף שאשאר אבל אני לא בטוח.
אבל אני לא רואה איך המצב שלי משתפר.
החיים שלי גרועים וכולם נראים שמחים, אני מרגיש לבד.
אני צריך תשובות, אני מנסה להבין את הסיבה, האם צריך לסבול בשביל להתקרב לה'? למה אני צריך לסבול? האם זה בגלל הגלגול הקודם? למה אני צריך לשלם בגלגול הזה? איך להבין את הרצון של ה'?
מה יכול להרגיע אותי?
תשובה
שלום לך,
תודה רבה שאתה משתף אותנו.
אותי זה ריגש במיוחד שאתה מרגיש בנח להיות חשוף איתנו - לשים את הכאב על השולחן.
בשבילי זה לא דבר של מה בכך.
אני רואה שיש כמה נושאים שעולים בתוך מה שאתה כותב
1. גמגום
2. המצב החברתי
3. המצב המשפחתי
4. התקרבות לה'
5. טירונות קרבית
כרגע אתה מוצף - וזה סופר הגיוני.
יש משהו שמאוד תופס אותך.
הייתי רוצה ברשותך לנסות להתייחס לזה גם באופן כללי וגם באופן נקודתי.
1. מצב משפחתי
אני לא יודע מה הסיבה לסוגיה הזו של הקשר עם המשפחה.
מרגיש לי שאתה מקשר את זה לגמגום, הגם שהם מכירים אותך כך.
האם יכול להיות שזה קשור למשהו אחר?
לי זה נשמע שזה יכול להיות קשור באופן עקיף לגמגום - קרי לא הגמגום אלא הדימוי העצמי שלך, דימוי שהגיוני שיש.
כשאתה מרגיש שאתה לא מצליח לבטא את עצמך, להביא את עצמך לידי ביטוי, שזה מאבק ואולי אין לאנשים את הסבלנות לשמוע אותך זה קשה.
אני חושב שחלק מזה זה להכיר בהשפעות של הגמגום עליך, גם אם מדובר בהשפעה סובייקטיבית, לא רק בהשפעה האובייקטיבית.
אני יודע באופן אישי שאל"מ במיל', אבנר כהן, הוא דובר בולט של נובוטוק שעוזרים לאנשים עם גמגום.
2. מצב חברתי
ברור לי שהגמגום משפיע על המצב החברתי - גם אובייקטיבית, יש כאלה שקשה להם לתקשר עם מי שמגמגם, ולעומת זאת יש גם את ההשפעה הסובייקטיבית שלך - איך אתה תופס את עצמך במרחב.
אני זוכר חייל שלי שהיה לו גמגום והיה לו מאוד קשה לדבר איתי בהתחלה, אבל הוא ראה שאני לא מאיץ בו ואני באמת עם כל הסבלנות לשמוע אותו ולעודד אותו לשתף.
זה הקנה לו ביטחון איתי והיינו מדברים באריכות.
לאט לאט, בעבודה עם המ"כ שלו הוא גם נפתח לכיתה והצליח גם לדבר משפטים קצרים בפני כל הפלוגה.
אבל זה לא ככה - ואני משער שאתה לא שם עדיין, לא במסגרת הצבאית וגם לא במסגרת החברתית.
עצם זה שצוחקים עליך או מזלזלים בך לא מסייע.
יכול להיות שצריך לבחור מעגל חברים אחר שיכול לעזור לך לבנות את הביטחון הזה.
4. התקרבות לה'
אי אפשר להתכחש שהמצב הזה משפיע עלך במקום הרוחני, לא במובן הדתי - אלא על הנפש.
הוא משפיע גם על המקום הזה שקשה או מאתגר בעבודת ה' כי יש עליו לא מעט שאלות
אבל מנגד הוא גם מאפשר לך להתחזק דווקא כי שם זה מרחב בטוח.
שם לא צוחקים עליך.
שם מה שלא יוצא מהפה - יוצא מהלב.
וזה דבר מדהים!
אני לא יכול להגיד לך למה הקב"ה ברא אותך עם האתגר הזה.
אני לא - וכמוך אני נשאר בשאלה הזו.
ויחד עם זאת, אני בטוח שהוא לא עושה את זה בשביל שתסבול.
יהיו שיגידו שזה קשור לתיקון מגלגול אחר - אבל אני לא בקי בדברים האלה.
אני כן יודע שכאשר לאדם יש אתגר במקום מסויים, זה אומר אחד מהדברים הבאים:
א. אתגרים לא נועדו כדי לשבור אותנו - אלא כדי לגלות כוחות יותר גדולים ממה שנדמה שיש לנו. בהשקפה הזו יכול להיות שהסיבה היא שהקב"ה רוצה שתהיה גדול יותר מאשר אנשים אחרים. הוא רוצה שתתמודד עם האתגר הזה כדי שתצמח להיות עם יכולות אחרות.
ב. אומרים שכאשר אדם מאבד חוש שאר החושים מתחזקים - יכול להיות שיש לך חושים וכישורים שדווקא התחזקו בגלל האתגר הזה והיכולת להשתמש בהם, אם נלך על הדרך של דון קלפטון - 'גלה את חוזקותיך' (כן, יש ספר כזה), הם המפתח. לא דרך הרצון להתגבר אלא להבליט את שאר הכישורים.
זה גם מזכיר לי משהו מאוד חשוב -
לכל אדם יש שפה שהוא מדבר.
שנינו מדברים בעברית, זה ברור - אבל ייתכן שיש לך גם שפה נוספת.
זה יכול להיות אנגלית, צרפתית או כל שפה אחרת.
מה שכן, אני יכול להגיד שיש לך עוד שפה - לכולנו, והיא גם שפת האם הכי עיקרית שלנו - מגע.
הרבה פעמים כשאין מילים אנחנו חוזרים לשפה הזו - אם על ידי הושטת יד, חיבוק או כל דיבור גופני אחר.
אנחנו לוקחים את השפה הזו כמובנת מאליה. כולנו.
אני אומר את זה לא כדי לעודד אותך שיש לך עוד שפה - אלא שנבין שהרבה פעמים הדיבור והביטוי השפתי הוא עצמו נלקח כמובן מאליו שזו הדרך היחידה לתקשר.
היא עיקרית וחשובה - ויש לנו עוד דרכים שבהם אנחנו מתקשרים.
וזה שיעור שמתחדד לי ממך כרגע - אז תודה!
5. טירונות קרבית
אני חושב שצריך להתייחס לאתגרים של טירונות קרבית ולעשות הבחנה בין מה שהוא אתגר בשל הטירונות, ככלל - המעבר לצה"ל, וגם אתגר של טריונות קרבית.
בנוסף, יש האתגר של הגמגום וזה בהחלט משפיע על החוויה והיכולת להתקשר לחברים מסביב.
אני כן רוצה להאמין שכאשר מגיעים לטירונות מגיעים בבגרות מסוימת ויש אפשרות ליצור שם מעגל שמחזק אותך, את הביטחון שלך.
לא רק ביכולת להתבטא ושיכילו את הגמגום, אלא בכל המרחבים האישיים שלך.
והאחד כמובן משפיע על השני.
אולי נכון להסתכל על זה כהזדמנות לגלות את כל אותם חוזקות שיש לך שהם לא בדיבור - ולתת להם להתבטא, לתת להם מקום - לתת להם לדבר בשבילך.
מתוך כך זה גם יחזק את שאר המעגלים שהוזכרו קודם.
מוזמן לשתף אותנו במוקד בוואטסאפ (או הטלפוני) איפה זה פוגש אותך וגם כדי שנוכל לדייק את עצמנו.
נתנאל
חברים מקשיבים.