שאלה
בהמשך לשאלה הקודמת, ואחרי שכבוד הרב הבהיר שמבחינתו יום העצמאות הוא יום הודיה על הצלת ישראל וחסדי ה' עמנו, הגיע הזמן לצלול לפרטים.
מה דעת הרב על תספורת וגילוח לכבוד יום העצמאות? ומה בקשר לשמיעת מוסיקה?
תשובה
בשמחה,
ננסה לדון כרגע לגבי תספורת וגילוח ביום העצמאות
הנחות יסוד:
1) לכבוד שבת ור"ח אסור להסתפר, כפסק השו"ע. גם אם הסברא נראית לנו תמוהה.
2) לבעלי שמחה (למשל אבי הבן, סנדק מוהל, פדיון הבן וכו') מותר להתגלח באותו יום, כפסק הרמ"א
מקור לשני הדינים: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A6%D7%92_%D7%91
הנחה שלישית היא שישנה חובת הודיה לקב"ה על ניסי העצומים שעשה עמנו של הצלת כלל ישראל ממוות לחיים במלחמת תש"ח ולאחריה, ולכן יום העצמאות הוא יום הודיה דתי ויום שמחה דתי.
עכשיו נתחיל בדיון:
1) הנה כבר מהנחות היסוד עולה השאלה הכיצד אבי הבן גדול יותר משבת או ר"ח (שבהם אסור) וניתן לתרץ שזה דומה לכך ששבת לא מבטלת גזירת שבעה ושלושים אבל כל המועדים האחרים מדאורייתא כן, והטעם הפשוט ששבת תמיד יש בתוך כל שבעה ואם שבת תבטל ז' ול' לא יהיה אדם בעולם שישב שבעה ושלושים גמורים, מה שאין כן חגים שבאים מזמן לזמן. אם נתיר להסתפר כל שבת בעומר ממילא לא תהיה תחולה לעיקר המנהג של 33 או 34 ימים רצופים לעולם. ולעומת זאת בעל ברית תחום לשנה אחת לכמה אנשים.
2) לעצם העניין די פשוט לי שלא רק בעל ברית אלא כל יו"ט שנעשה להודיה על נס דוחה אבילות מנהג. והראייה שבסימן תקנ"ט באו"ח למדו הטור והב"י מיום הודיה פרטי על הנס שגבר אפילו על תענית מלאה בת"ב דחוי על אבי הבן, וממילא נראה שהוא הדין גם לעניין מנהגי אבילות קלים בהרבה, כמו גילוח בעומר.
זה ציטוט הטור בתקנ"ט שם: "ובעל ברית לובש בגדים אחרים אך לא לבנים ממש. מעשה שחל ט"ב בשבת ונדחה עד למחרתו והיה רבינו יעבץ בעל ברית, והתפלל מנחה בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים תעניתו, לפי שי"ט שלו היה, וראיה מהא דתניא (עירוביןמא, א) א"ר אליעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימין וחל ט"ב בשבת ודחניהו עד לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה".
3) אם נסכם- יו"ט של הודיה על נס, למשל יום העצמאות, יש בכוחו באופן כללי לדחות מנהגי אבלות, ולא צריך דווקא אבי הבן ממש. מצד שני שבת הגדולה אין בכוחה לדחות מנהגי העומר ספציפית, ויש לדון לאיזה צד שייך "יום העצמאות"- האם דינו כשבת (שלא דוחה אבלות עומר) או כבעלי ברית (שכן דוחה אבלות עומר).
4) גם בר"ח שחל חד פעמית בכל אבלות העומר אין בכוחו לדחות את אבלות העומר כמפורש בשו"ע שם, אע"פ שהוא דאורייתא. כלומר ההבדל משבת בתדירות לא מספיק להתירו. מאידך בעל ברית שמותר הוא לא לכולם ולא כל שנה אלא שנה אחת לכמה אנשים, מה שלא עוקר לגמרי את מנהג ה33 יום רצופים.
5) להתיר בעצמאות, אע"פ שהיה ראוי כמפורט בסע' 2 לעיל, המשמעות, כמו בר"ח אייר, שלא תהיה לעולם תקופה רציפה של 33 או 34 יום. ולכן נראה שיש לאסור, דלא עדיף מר"ח אייר.
6) מאידך בבני הסנאה (בתקדים המקורי) הם צמו חצי יום רק אחת לכמה שנים כשת"ב נדחה ולא ביטלו תורת הצום תמיד. וגם באותן שנים רק בני הסנאה נהגו היתר.
7) מצד שני בני הסנאה יכלו לקיים יום טוב מלא (בלי לצום חצי יום) בשאר השנים, וכן אנו יכולים לקיים דיני שבת וראש חודש בשאר שבתות וחודשי השנה גם אם לא נסתפר לכבודם בעומר, אולם אי תספורת לכבוד עצמאות יצור מצב שלעולם אין מצב של תספורת בעצמאות.
8) לכן, נראה שהרוצה להקל להתגלח בהתבסס על סע' 2 ו7 לעיל יש לו על מי לסמוך, ובפרט שהלכה כדברי המקל באבל ובפרט במילי דמנהג, אולם לכתחילה עדיף להימנע מלהסתפר ביום העצמאות.
יובהר כי הדיון היה רק על תספורת. לגבי שירי קודש נראה לי פשוט שמותר, שהרי אף בע"ש מחצות היום אנו מקלים. וכ"ש בזמן סעודת ההודיה שזו סעודת מצווה גמורה, שאף יש מצווה לשמוע שירי הודיה לה' עם מנגינה כדי להודות ולשבח לה' על חסדיו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם