שאלה
שלום,
לצערי בקיץ האחרון נפטרו שני ההורים שלי במרחק קצר של שבועיים וחצי.
ה-30 כבר הסתיים. כצפוי אני במצב נפשי לא קל, במיוחד שפטירתו של אבי מלווה בייסורי מצפון שלא מספיק היינו מודעים לחומרת מצבו והוא לא קיבל מספיק תמיכה בזמן שאמא היתה מאושפזת כחודש בטיפול נמרץ במצב קריטי.
אני נוהגת מזה מס' שנים להשתתף בחוג לריקודי עם. זה חוג הספורט היחידי שאני אוהבת ומצליחה להתמיד בו.
החוג מהווה עבורי נקודת שפיות בתוך כל המציאות הלא פשוטה הזו. ההתעסקות באיך לעשות את צעדי הריקודים מהווה עבורי אתגר שבו אני שוכחת את צרותי ויוצאת מאווררת. אציין שאני מנסה להשלים ידע רב בתחום, ומניחה שאם אפסיק ללכת לשנה שלמה כבר לא יהיה רלבנטי לחזור בגלל הריקודים הרבים שלא אכיר.
אני מרגישה שלצורך השפיות הנפשית שלי אני מאוד רוצה וצריכה לחזור לחוג הזה. האם יש היתר בשנת אבל להורים לעשות זאת לצורך בריאות נפשית? המטרה שלי היא לא הנאה מהריקודים עצמם, אלא בריאות נפשית ושמירת כושר פיזי ונפשי.
תשובה
שלום וברכה
ראשית, תנוחמו מן השמיים.
וראו טוב בחייכם.
כאשר מדובר בהורים נקודת המוצא היא שכמובן מחמירים יותר.
אולם אם אכן מדובר במצב של "לא הנאה מהריקודים עצמם, אלא בריאות נפשית ושמירת כושר פיזי ונפשי" - הדבר מותר.
נראה שיש להקפיד שאכן כל עוד מדובר בלימוד או בתרגול - כן, אבל כאשר גולשים לריקודים שמעבר לכך - להימנע.
כל טוב וחתימה טובה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם