שאלה
יסי אם ובת
ראשית תודה רבה על התגובה המהירה שלך.
אני אכן נוהגת הפעם כפי שהצעת. אני שחררתי ומנסה להתרכז בעיניני. מרגישה עייפה מלרצות אותה. וכן אין לי דרך לרצות אותה. היא חסמה אותי.
הבעיה מה יהיה בחג הסוכות הבא עלינו לטובה, אותו אנחנו חוגגים ביחד מאז נישואי בני?
לצערי, הפעם אני כל כך פגועה ממנה שאינני מסוגלת להסב לשולחן חג כשהיא נוכחת.
הפעם, אם לא תתנצל על התנהגותה הבוטה: טריקת טלפון וחסימתי בווטסאפ לא אוכל לעבור לסדר היום ולסלוח לה.
עם כלתי היא התפייסה מפני שלכלתי היא מקשיבה והיחסים של בתי עם כלתי חשובים לה מאד מאחר ובני די מתחמק מקשר קרוב מדי עם אחותו.
אותי מאז ומתמיד מקבלת כמובן מאליו ויודעת כמה אני חרדתי ודואגת לשלומה. האם אני צריכה לערב את כלתי ולהודיע לה שלא אוכל להגיע אם בתי תגיע לחג? לגמרי ברור לי שבני וכלתי יעדיפו את הגעתי מפני שגם נכדיי מתרגשים בכל פעם שאומרים להם שאני מגיעה.
לולא חג זה הייתי מאפשרת לעצמי את השחרור לאורך זמן. הפעם הרמתי ידיים ואינני יכולה עוד להכיל את התנהגותה.
אשמח אם תעזור לי להגיע לתובנה אפשרית.
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
כלל בסיסי הוא שאין אנו עושים את מה שאין אנו מסוגלים לעשות.
על כן, אם את לא מסוגלת למחול במציאות הזו שאת שרויה בתוכה - את רשאית לתבוע כי היא לא תוזמן.
עכשיו צריך לברר עם עצמך עד כמה את אכן זה לא מסוגלת, ועד כמה יש בידך לספוג את היחס הזה. כרוחב היכולת שלך - כך תנהגי.
ואם אכן זה המצב - כאמור את רשאית לעשות כך, מתוך מגמה שלאחר שייעשה רצונך ולא תמצאי את עצמך עוד ועוד במצב הכואב הזה - גם יימסר מסר לבתך, וגם תהיה לך את האפשרות, במשך הזמן, למצוא נתיבים שהקשר ביניכן כן יהיה פחות כואב ופחות מתוח, ואולי ייפתחו שערים חדשים בשנה הבאה.
כל טוב ושנה טובה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם