שאלה
שלום לרב יובל שרלו
שמי ...., גרושה בת 75 ואם לשני ילדים בעלי תשובה. הבן בן 41 נשוי ואב לארבעה ילדים. הבת לצערי, רווקה בת 43. היחסים בין שני ילדיי קורקטים בלבד.
הקשר שלי עם הבן הינו מכבד ביותר. עם הבת קיימים עליות וירידות. כל זמן שהקשר ורטואלי אנחנו מתקשרות כאשר אני הצד המכיל והמקשיב. שם הבת … והיא בשלב מסויים של חייה הוסיפה לשמה את השם… ומתעקשת שיקראו לה …..
לאחר ביום שאביה עזב את הבית התגייסה לצבא וכשהשתחררה נשארה לגור אצלי ואז התחיל גיהנום בבית מבחינת היחסים שלי איתה. היא הטריפה את דעתי בהתנהגותה ובחוסר ההתחשבות שלה. אני חייתי ממשכורת זעומה ופרנסתי את 2 הילדים. היא לעומת זאת עבדה וכל משכורתה הלכה על ביגוד, הנעלה ובילויים. ברוב חוצפתה היתה מזמינה אליה ידידים שלה לשנת לילה איתה במיטה למרות שלא היו בני זוגה וכל פניותי אליה שהדבר לא מקובל עלי לא עזרו. היא פרקה עול. עשתה מה שהיא רוצה בבית עד השעות המאוחרות בלילה והפריעה מאד את שנתי. על רקע התנהגותה התפתחו מריבות קשות ביננו. אני גערתי בה ובקשתי ממנה לעזוב את הבית כיוון שאינני יכולה להכיל את התנהגותה. תשובתה: אין לי אפשרות הלואי ויכולתי. ואני עניי=תי אם כך יש כללים בבית שאני מכתיבה ואת צריכה לכבד. כמובן שלא עזר.
בשלב מסויים עזבה את הבית ובא לציון גואל.
היחסים ביננו השתפרו ואני תמכתי בה בכל דרך אפשרית אלא שמאז שאחיה התחתן היא החליטה להגיע אלי רק כשהוא ומשפחתו מגיעים. בכל פעם שהגיעה לא עזרה והיחס שלה אלי היה מנוכר. התיחסה רק לכלתי וכיבדה אותה עד כדי הערצה. אהבתי מאד שהן מסתדרות אבל למה אני הפכתי להיות אויבת? כשיצאה מביתי נשקה לכלתי ולי לא הואילה אפילו לומר שלום גם אם עמדתי ליד כלתי.
היות וכולנו הגענו למסקנה שכנראה היא על הרצף החלטתי להבליג על הרבה דברים ממקום של רחמים על מי שהיא . היא לא הסתדרה עם שותפות בדירות שונו. לא מחזיקה מעמד במקומות עבודה וחייה קשים מהרבה בחינות.
לאחרונה התארחנו אצל בני והארוח התחיל טוב והסתיים בכעסים שלה על כולנו. היא תמיד חשה קורבן.
לאחר שכל אחד מאתנו שב לביתו היא התקשרה אלי והתלוננה על יחסה המעליב של כלתי אליה, על יחסו של אביהה שכל פעם צועק עליה ומשפיל אותה.
לא יכולתי להצדיק אותה בכלל אבל השתדלתי לענות בעדינות. היא פירשה את תגובתי כנגדה טרקה לי את הטל בפרצוף וחסמה אותי בווטסאפ.
עברו שבועיים מאז. אני עדיין חסומה והיא לא מועילה בטובה להרים טל ולומר שבת שלום כהרגלה מזה שנים.
חייבת לציין שהיו ביננו הרבה כעסים בעבר. מעולם לא טרקה טל. ומעולם לא ויתרה על שבת שלום ביום שישי גם אם זה רק לשלוח אימג'.
כלתי טוענת שאני אדם סלחן מאד כלפיה ושהיא תופסת אותי כמובן מאליו לכן אינה מכבדת אותי למרות שהשקעתי בה בכל המובנים.
שילמתי לה שכירות , חלקי שכר לימוד, דאגתי לביגוד והנעלה , התפללתי בשבילה וברכתי אותה מעומק הלב והנשמה בכל פעם ששוחחתי איתה.
אינני מתכוונת לפנות אליה. אני פגועה ממנה הפעם מאד. אינני מבינה איך בחורה דתית כמוהה שמקפידה על שמירת מצוות לא מבינה מהו כיבוד הורים.
היא פוגעת בי בל סוף במיוחד במפגש המשפחתי בו היא מתעלמת ממני לחלוטין ומתרכזת בכלתי והילדים גם אם הארוח הוא בביתי שלי.
אנחנו לפני יום הכיפורים. יתכן שבסף תפתח את החסימה אבל לא אוכל לעבור לסדר היום אם לא תתנצל עם מעשיה. לא אוכל למחול על כבודי עד כדי כך.אני חסרת אונים ממנה. מצבה הכלכלי בגילה בכי רע ולא פעם אני עוזרת לה עם המעט שיש לי אבל אין לה הערכה לכלום. הבנתי מכלתי שהיא סוחבת אצלה את התקופה שלאחר הגירושים. תקופה שלילות לא ישנתי בגלל התנהגותה.
כבוד הרב, מה דעתך ואיך פותרים את הבעיה ? מלבדי ומלבד בני ומשפחתו אין לה אף אחד. מה יקרה כשאני אלך לעולמי ? למי תפנה בצר לה? למרות טענותיה אלי מהעבר, כשמציק לה משהו היא קודם פונה אלי. לבני אין סבלנות אליה . הוא די תופס ממנה מרחק כיוון שאינו יכול להכיל את התנהגותה.
בכבוד רב
שולמית רפאלי
תשובה
שלום וברכה
כל כך כואב לקרוא את מה שאת כותבת.
משפחה זה נושא מורכב ומסובך מאוד.
די לנו אם נקרא את ספר בראשית, ואת מה שהתרחש במשפחות של אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות. גם בהמשך, קשה למצוא בתנ״ך משפחה אחת שהכל מסתדר בה.
אנחנו מנסים לעשות את מה שאנו יכולים. ולאחר מכן, להכיר גם במגבלות שלנו, ולדעת גם את מה שאנחנו לא יכולים.
התנ״ך לא המציא את הדבר.
הוא משקף אותו.
יחסי אמא ובת ידועים כנושאים מאוד מורכבים
על אחת כמה וכמה כאשר ישנם אתגרים של האדם בפני עצמו, ואת כותבת שיש לה אתגרים לא פשוטים עם עצמה.
אני כמובן לא מומחה בתחומים האלה,
אבל מניסיוני למדתי שאולי הזמן עכשיו הוא להרפות.
להרפות משמעו להתמקד בדברים האחרים של חייך, ולהבין שכעת יש חסימה בינך ובינה, ולא להתמכר לעיסוק בה.
להרפות הוא להחליט מה את כן רוצה לתת לה על אף יחסה אלייך, ומה שלא - לא;
להרפות זה להבין שאת לא מקבלת על עצמך את האחריות לחייה, לעתידה, לקיומה הנוכחי וכדו׳. זה שלה. לא שלך.
להרפות זה להבין שהיא תגיב כנראה בדברים קשים יותר כלפייך, אבל את עכשיו בהרפיה, והדברים לא ישפיעו על ההחלטות שלך.
מתוך ההרפיה הזו יכולים לצמוח דברים הרבה.
גם עולמך שלך.
גם ניעור וטלטול שלה.
וגם אם חס ושלום לא יצמח מזה דבר - הנטל הנפשי לא יהיה על כתפייך.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כךל טוב, תחיה ושיקום
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם