שאלה
מועדים לשמחה.
כתב שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א ה שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע .
וזאת מפני הספק הרב איזו אחד מהשיטות נכונה היא.
אלא שבעיון קל ניתן לראות ששיטת ר"ת אינה נכונה בעליל:
מנחות לד: ב
כיצד סדרן? קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן.
הרי גמרא מציינת – "והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח"
כלומר, לא משנה איך נתאר את סדרם - "שמע והי' אם שמוע מימין (המניח), קדש לי והי' כי יביאך משמאל (המניח) " התוצאה אמורה להיות אותה תוצאה בדיוק כמו אם נסדר אותם לפי "קדש לי והי' כי יביאך מימין (הקורא), שמע והי' אם שמוע משמאל (הקורא).
אבל לפי פירושו של ר"ת תוצאה לא יכולה להיות זהה בשום פנים! אם ניישם את פירושו על תיאור הסדר ממבטו של המניח הרי הסדר לפי ר"ת תהיה "והי' כי יביאך, קדש לי, שמע, והי' אם שמוע" כי את האגף השמאלי יש לסדר בכיוון הפוך, וממבטו של המניח האגף השמאלי זה "קדש לי והי' כי יביאך".
כלומר שונה מסידורם ממבטו של הקורא, מה שסותר לגמרי דברי גמרא הקובעת ששתי המבטים בהיפוך סדרם מביא לאותה תוצאה.
מה ראה שולחן ערוך לחוש לשיטה מוטעית בעליל?
תשובה
מועדים לשמחה
לפני התייחסות ספציפית לשאלה, יש לך טעות מאוד מאוד יסודית.
כאשר אתה כותב ששיטת ר"ת "אינה נכונה בעליל", ובהמשך קורא לה "שיטה מוטעית בעליל", אתה מעיד על כך שגישתך הבסיסית פגומה.
אתה ור"ת אינכם בכלל באותה סקאלה של השוואה. גם תלמיד חכם גדול מהדור שלנו הוא למעלה למעלה ממך, ק"ו מהדורות הקודמים של האחרונים וקל וחומר מדורות ראשונים, שהם כמלאכי עליון. ועל כך כתבו חז"ל וגדולי הדורות דברים חמורים על יחס של מורא לתלמידי חכמים כמורא שמים. "את ד' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים".
קל וחומר כאשר מדובר על שיטת ראשונים שגדולי הדורות (כמו השו"ע והאר"י הקדוש) התייחסו אליה כאחת מהשיטות המרכזיות בנושא סדר הפרשיות.
גישה נכונה שבאה מתוך יראת שמים, כאשר היא נפגשת במשהו שלא מובן לה בחז"ל, בראשונים או באחרונים, יוצאת מנקודת הנחה שמה שמוקשה נובע בבעיה של ההבנה שלה, ולא חלילה אצל הכותב או אומר המאמר. אין הכוונה לוותר חלילה על הבירור ועל השאלות, אבל לעשות זאת מתוך ענווה ויראת שמים. ממליץ לעיין לגבי זה למשל בפירוש רוח חיים (של הרב חיים מוולוז'ין) על פרקי אבות, על המשנה בפרק א': "והוי מתאבק בעפר רגליהם".
ספציפית לגבי שאלתך: האם עיינת בדברי התוספות שם במנחות?
ההשוואה בין הקורא למניח לפי ר"ת היא, שמבחינת הקורא הפרשיות מסודרות מימין לשמאל: קדש, והיה כי יביאך (שתי אלו מימין), והיה אם שמוע, שמע (שתי אלו משמאל). ומבחינת המניח הפרשיות מסודרות משמאל לימין: קדש, והיה כי יביאך (שתי אלו משמאל), והיה אם שמוע, שמע (שתי אלו מימין).
כל טוב ומועדים לשמחה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם