שאלה
שלום הרב,
לפי הבנתי הגמרא בבא קמא פרק החובל דנה על תשלום בושת כתשלום "אינדיבידואלי" (כפי שהגדירה המשנה), ואילו תשלום צער אינו אינדיבידואלי. מדוע תשלום צער אינו דבר אינדיבידואלי שהרי יש מכה/פציעה שמצערת ילד או אישה ולא מצערת גבר וכו'. בנוסף זהו לא תקדים שיש חילוק בתשלום לפי סוג אנשים שהרי עושים זאת בתשלום בושת.
תשובה
שלום וברכה
סליחה על העיכוב בתשובה.
כמו בהרבה שאלות טובות כמו זו, התשובה החדה ביותר היא הפיכת סימן השאלה לסימן קריאה.
כלומר: נראה כי ההנחה של הגמרא היא שבושת הוא דבר במהותו הוא אינדיווידואלי, שהלוא במהותו הוא נוגע בזהות העצמית של האדם, ביחסו לאדם ולסביבה וכדו׳. בשל כך הוא נידון בכל אדם לגופו.
ואילו צער הוא מושג יותר אובייקטיבי. אמנם יש מי שיכול לעמוד בצער כזה ומי שלא, ויש הבדל בין ילד למבוגר, אבל בשל העובדה שבמהותו הוא דבר שקשור למציאות ממשית (קטיעת יד לדוגמה) - הוא נידון בצורה כללית ולא פרטית.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם