שאלה
שלום הרב שרלו. פונה אליך בנושאי אמונה וקיום מצוות.אשמח גם כמובן להבהיר, שזה עניין שחשבתי עליו המון בשנתיים האחרונות, רק בחודשים האחרונים התגבשה לי דעה והחלטה, ורק ממש בחודשיים האחרונים התחלתי לפעול בנושא, בעקבות הבשפעה הכבדה הנפשית שיש לתחום עליי.
אני בשלב בחיים שאני מרגיש שהדת או האמונה היא חלק ממני, אבל חלק ממני גם דוחה אותה. יש דברים שאם אני לא אקיים כמו אם לא אלך לתפילה בשבת, ארגיש בחסרונם מאוד, והם חשובים לי. אבל יש דברים שקיומים עושים לי רע, או יותר נכון אם לא הייתי מקיים, היה לי טוב יותר. אני לא מדבר על עניין ש"קשה לי היום לעשות את זה", אלא שאני מרגיש שאני באמת לא מחובר אליהם, והסיבה היחידה שאני מקיים אותן היא מהרגל וכיבוד הורים.
אני לא רוצה לעזוב את הדת לגמרי. אבל אני שלם עם חלק מההחלטות שכבר עשיתי. אשמח להתייעצות מה לעשות במצב הזה. האם הביניים הזה בסדר? האם צריך להיות או זה או זה? בתחושות לי שאם אחזור לקיים מצוות במלואן יהיה לי רע. מצד שני יהיה לי רע גם לעזוב לגמרי. אשמח לייעוץ.
תשובה
שלום וברכה
כרקע לתשובה אני מבקש להביא סיפור שפרסמתי לפני שנים רבות:
סיפור מכונן לחג שאירע לפני כחמישים שנים, וקשור לקריאת התורה בשביעי של פסח -
לפני כחמישים שנה היה מורנו ורבנו, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, אורח השבת בסמינריון של גשר בצפת. בימים אלו, עוד קודם למלחמת יום הכיפורים שבה נפילת הבחורים מהישיבה השפיעה מאוד על רוחו ועל דרכו, הוא היה אדמו"ר בציונות הדתית, והיווה קשר עמוק בין עולם החסידות ובין בני הנוער התוססים.
שבת זו שהייתה מרוממת מאוד והביאה את המשתתפים בה לגבהים רוחניים ולתביעות מוסריות, הטביעה את חותמה על חלק מהנוכחים. לא היה זה מפתיע אפוא כי במוצאי השבת קמה אחת הבחורות החילוניות והצהירה בפני הרב: "בעקבות שבת זו החלטתי להתחיל מהלך של חזרה בתשובה, וקבלת תורה ומצוות. אלא שאיני מסוגלת לעשות את הכל בבת אחת, ואני שואלת את הרב: מניין להתחיל ?". אמנם, זו לא הייתה תופעה נפוצה אז, ובוודאי שתנועת גשר לא הציבה לעצמה מטרה של החזרה בתשובה. ברם, אין אדם שליט ברוח, וכל תנועה רוחנית אפשר שתלך לכיוונים שונים, לעתים מקרבת, לעתים מרחיקה.
בשולי הדברים אספר כי בהזדמנות לא רחוקה משם, דיברנו עם ראש ישיבת 'אור שמח' זצ"ל, על אותה שאלה, ותשובתו הייתה מרתקת: אנחנו נוהגים לומר להתחיל בפעולות המדגישות מאוד את ציית הרוביקון: לבוש חרדי, הכשרת המטבח ושמירת שבת. ברוך אומר ועושה.
וזו הייתה תשובתו של הרב זצ"ל:
את לא הראשונה. את לא הראשונה שמקבלת תורה ומצוות בהדרגה. גם עם ישראל כולו התחיל כך. אף הוא לא קיבל את התורה בבת אחת. ואכן, כתוב בפרשת בשלח שלאחר קריעת ים סוף הלכו שלושה ימים במדבר למקום שנקרא מרה. שם מופיעים לראשונה מצוות, חוקים ומשפטים שאינם קשורים רק ליציאת מצרים, שנאמר "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו". מכאן עולה שעם ישראל קיבל במרה 'חוק ומשפט' עוד לפני מתן תורה. נחלקו פרשנינו הקדמונים איזה חוקים ומשפטים הם קיבלו. רש"י, גדול פרשנינו, מבאר כי הם קיבלו במרה שלוש מצוות – שבת, פרה אדומה (שהיא החוק המובהק) ודינים ("ומשפט"). מכוח סיפור מיוחד זה אף אני מציע לך ללכת בדרכו של עם ישראל, ולקבל על עצמך שלוש מצוות בתחילת דרכך בעולמה של אמונה.
המצווה הראשונה היא מצווה שאת מאוד מזדהה איתה ומאוד אוהבת אותה. את בעצמך אמרת כי השבת הותירה בך חותם גדול, ואפשר שטוב שתתחילי במצווה זו או בדומה לה. את זה אני למד מהעובדה שעם ישראל קיבל על עצמו את מצוות השבת, ואכן כתוב בהמשך הדרך כי עוד לפני מתן תורה הם שמרו שבת, בכללי אסיפת המן בשבת. אני זוכר כי באותם ימים אחת המצוות שהותירו חותם גדול על המשתתפים הייתה ברכת המזון, בשל העובדה שהיחס לסעודה עובר שינוי דרמטי ממילוי צרכים להזדמנות לקדושה. ניגוני ברכת המזון היו נשמעים מכל עבר, ונטילת ידיים הפכה לחלק בלתי נפרד מכל ארוחה.
המצווה השניה – המשיך הרב – צריכה להיות מצווה שאת מאוד לא מזדהה איתה. את לא מבינה אותה, את חושבת שהיא בלתי הגיונית, את רואה בה משהו מעוות ולא צודק, וכדו' – ותשמרי אותה. חשוב לך לדעת כבר בתחילת דרכך כי אנו לא מתנים את שמירת המצוות שלנו בכך שנבין או נזדהה עימן. קבלת עול מצוות היא קבלת עול מלכותו של הקב"ה, ואנו מקיימים את מצוותיו כיוון שהוא ציווה אותנו לעשות כך, ולא בשל העובדה שהמצווה עברה את הבחינה שלנו ונמצאה ראויה. את זה אני למד, כמובן, מהעובדה שבמרה קיבלו על עצמם את פרה אדומה, שהיא הסמל המובהק של המצוות הבלתי מובנות, ואף על פי כן אנחנו חייבים לקיים אותן במלואן.
ומצווה שלישית שעלייך לקבל על עצמך היא מצווה בתחום בין אדם לחבירו. את זה אני למד מה"דינים". הנושא הזה חשוב ביותר. בתחילת דרכך בתוך עולם המצוות את צריכה להטמיע בתוכך את ההכרה כי המצוות לא נועדו רק כדי להסדיר את מערכת היחסים שבין אדם למקום. המצוות אינן אנכיות בלבד. הן גם אופקיות. הן נועדו לעצב גם את העולם הצודק והמוסרי שבין אדם לחבירו. נביאי ישראל הדגישו זאת חזור והדגש, ולימדו אותנו כי יסודותיו של בית המקדש בנויים על מעשה הצדקה והמשפט, היחס הראוי בין אדם לחבירו, ההאזנה לתינוק הבוכה בחוץ ולקשיי היום של הגר היתום והאלמנה. זו צריכה להיות דרך הבסיס שלך בעולמך היהודי מהשעה הראשונה שאת נכנסת בעול מצוות.
יפה הוא מעשה זה שנבנה על קריאת התורה בשביעי של פסח, וראויים הדברים לחזור ולהיאמר עוד ועוד. לא מעשי מופתים אני זוכר ממורי ורבי, כי אם סיפורים מעין אלה, שאין כמוהם כדי לעצב את דרכנו שלנו בתוך עולמה של היהדות. הרבה מעולמי הרוחני הפנימי נבנה מאותו אירוע, ומההתוויה המשולשת שנמצאת בו.
לימים שאלתי את הרב זצ"ל אם הוא זוכר את האירוע הזה. חייך חיוך גדול, ואמר: בוודאי. לא אשכחנו.
אני מציע לך ללכת בדרך זו.
ראשית, אכן להתקשר ולקיים ביתר שאת את המצוות שאתה מתקשר בהן.
אבל, גם המצוות שאין אתה מוצא את עצמך, לעת עתה, תהיינה בסיס לעבודת ה' שלך, כדי להרגיל את עצמך שאין המצוות עומדות בפני מבחן שלנו, ואנו מקיימים רק את מה שנראה בעינינו, אלא שהמצוות מחייבות אותנו מצד הקב"ה, ומצד זה אנחנו מקיימים אותן.
כל טוב ויישר כוח
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם