שאלה
שלום.
מזה מספר שבועות אני חש מצוקה קלה שמתגברת בי, מכיוון שאין לי עם מי להתייעץ בדעת תורה.
אני חי במצב מעט מורכב מבחינה פנימית, כי נולדתי הומו, ואין לי שום משיכה לנשים. מצד שני אני גם כל חיי אדם מאמין, גם בחלקים בתורה שפחות נוחים לאורח החיים שלי.
כיום אני נמצא במצב לאחר שהבנתי שעצם היותי הומו, לא מונע ממני לקיים מצוות, וגם לא פוטר אותי מלקיים מצוות, ואני שש לקיים את כל מה שאני מצליח. אבל באמת שלפעמים אני זקוק להדרכה כיצד לנהוג מאדם שיש לו דעת תורה ומכיר את המצב שלי.
אז כשאני חושב על הרב בבית הכנסת, אני רואה אדם עם המון ילדים שזקוקים ליחס, אישה שזקוקה ליחס, זמן יקר של לימוד תורה וכל שאר ענייני החיים הפרטיים שלו. מה הוא צריך עכשיו לבזבז עליי דקות ארוכות?
אני באמת שואל,
האם יש רבנים שנוהגים לקבל אנשים ולהקשיב להם, ולא בחטף, כמו בדרך החוצה מבית כנסת לאוטו?
אחת השאלות שמטרידות אותי ביותר נוגעת לחוסר היכולת שלי להתחתן עם אישה, שהבנתי שזה דבר חמור, וכיהודי שמאד איכפת לי מה יהיה מצבי בבית דין של מעלה, ואם יש לי או אין לי חלק לעולם הבא, ואם אני מקיים מה שמצופה ממני בגלגול הזה מלמעלה, אז ברצוני להבין לעומק האם אני אנוס/פטור מלשאת אישה, ואולי מצופה ממני רק להישאר בודד ולהתנזר,
ובנוגע למצוות פרו ורבו, על הדרכים בהן אני יכול לקיים את המצווה גם בלי לשכב עם אישה, בין אם אימוץ ואפילו בזיכוי רבים כמו ספריית תורה לילדים בבית הכנסת או לתרום ספרי חינוך ילדים למבוגרים כדי שיהיה לי חלק במצווה זו. אני לא מחפש תשובות מהשרוול, אלא לימוד עמוק של הסוגייה הזאת.
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
אנסה ללוות אותך במסע החיים שאתה מצוי בתוכו, ובמשא הכבד שאתה סוחב על כתפיך.
הנתיב בו אתה הולך, לאמור: הכרעתך כי אתה חלק בלתי נפרד מברית הנצח התורתית שבין עם ישראל לריבונו של עולם הוא נתיב נכון. היותך חלק מברית זו היא זכות גדולה, היא חובה גדולה, ובד בבד נותרות שאלות מורכבות מאוד בתוכה, ולא בכל דבר אנו יודעים את הדבר הנכון לעשותו.
האם רב בית הכנסת הוא הכתובת ? אני מציע לא להכריע מראש שאין לו פנאי, או שהוא לא מתאים להתקשרות. לנסות. זה תמיד נכון בחיים. לנסות כמו בריקוד. לצעוד צעד אחד. לראות אם הוא פנוי, ולא פחות מכך – האם הוא מתאים. אם זה מיטיב אתך – לצעוד צעד נוסף וכך הלאה. ואם לא – לחפש במקום אחר.
לא יעלה על הדעת שאינך יכול להתחתן אישה – ועל כך תיענש. איני יודע כיצד מתנהלים החשבונות הא-לוהיים, אך אנו מדגישים פעמים רבות "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו". על כן, אני מציע כי תשתחרר מפחד זה, ולהפך – תשמח מאוד על נאמנותך לברית עם התורה והקב"ה, ועל מימוש המאמץ והקושי הנדרשים ממך לעשות זאת. זו נראית זכות גדולה מאוד.
האם יש בידך לקיים את המצווה בדרכים מגוונות אחרות ? באופן כללי, דרכה של תורה אינה "הכל או לא כלום", אלא לעשות את מה שניתן לעשות. הרעיון, לדוגמה, לממש את "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" נראה מתאים מאוד לעיקרון הזה, והליכה בו היא באמת חלק משמעותי. כפי שכתבת אתה בעצמך – זו דוגמה אחת מני אפשרויות רבות, וכך גם אתה שותף בכינונו של עולם מתוקן.
כל טוב, ואשמח להיות אתך.