קנאה טרדנית ובלתי פוסקת בדתיים שנולדו למסגרת דתית.

שאלה

בס"ד.

שלום לכבוד הרב, יש בתוכי מעין קנאה מגרדת בדתיים "רגילים" - ואשמח לשמוע תשובתך בנושא.

נולדתי למשפחה חילונית לחלוטין, במסגרות חילוניות לחלוטין. לא הכרתי מאומה מן העולם הדתי. לאחר היכורתי עם כמה חברים דתיים, שוכנעתי לגבי אלוקים והיהדות. והתחלתי את החזרה בתשובה. אפוא, התחלתי את התהליך דרך... בעיקר לדבר עם אנשים דתיים, לראות סרטונים מצחיקים על "חוק הדתיים השלובים" ו"מה זה שבוש"?", קראתי באינטרנט דברים דומים שקשורים בסלנג דתי, לדוגמה... "מה זה בייניש?". אפילו יצא לי לצפות בסטנדאפים של אנדרדוס.

והתחושה? התחושה שאני בהרצאה. פרט לקושי האדיר שסוחב אותי בחזרה בתשובה - שאני לא מוכן לוותר לו. הקנאה אוכלת אותי.

אוכל אותי שחוק הדתיים השלובים לעולם לא יהיה תקף אליי, שאירועים כמו ההתנתקות לא יגעו בי, במשפחתי או בחבריי, שלא הייתי בבני עקיבא או עזרא, ובטח ובטח שמערכונים של אנדרדוס אינני הולך להבין בקרוב. הישיבה/האולפנה, שהיא כנראה הדבר שכמעט כל דתי ממוצע חווה אני מרגיש שגם לאחר שאשלים במידה מסוימת את החזרה בתשובה, אני במקרה הטוב אהיה דתי, אבל תמיד אהיה זר לדתיים הלאומיים. אינני עולה חדש שמקבל יחס מיוחד, אינני עם סיפור מרגש על חזרה בתשובה, או קרובי משפחה דתיים. מעודי לא הייתי במסגרת דתית. אני לא חי את העולם הזה. ולעולם לא אחיה.

אני מנותק מן העולם הזה כפי שאני מנותק מן העולם המוסלמי. אני צריך לקרוא בספרים על איך לגזור ציפורניים ולנעול/לחלוץ נעליים. אין לי את הניואנסים הדתיים. אני מרגיש שכולם קופצים ורוקדים במעגל, ואני בצד.

במבט לעתיד... אני לא אופטימי במיוחד. אני מרגיש שתמצית מה שאקבל זה להכיר מספר חברים דתיים בבית הכנסת שבעז"ה אלך אליו (כרגע בקיבוץ אין בית כנסת). אולי להתחתן עם דתיה "רגילה". וזהו, לעולם לא אזכה להיות חלק מהעולם הזה.

אני מרגיש שיש עליי חובה - גם, בתור חוזר בתשובה.

דתי "רגיל" שלא שומר נגיעה? זה בסדר, הוא "משלהם".

אני מרגיש שתמיד אהיה זר.

אני אפסיק כאן, אני מאמין שהנקודה הועברה.

כן ארצה להוסיף שהחזרה שלי בתשובה היא בשביל עצמי ובשביל ה', לא בשביל אף דתי לאומי. אין צורך להתייחס לזה (אם חשבת עד כה). ככה או ככה אהיה דתי. אבל המחשבה עצמה, היא הורגת אותי. ובנוסף לכל הקושי עם המשפחה, והחברים. אני מרגיש שאין לי טיפה של תמיכה בחזרה בתשובה.

דתי שלומד הכוזרי בחדרו יקבל תמיכה אינסופית ופרגונים. אני מקבל הטחות מן ההורים.

אני נאבד בתוך עצמי.

תודה רבה על הקריאה, ואני כבר משתוקק לקרוא את התגובה שבתקווה תעזור.

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה