מריבות וויכוחים עם ההורים: לא נעים, אבל טבעי ונורמלי?

מה שאת מתארת פה בשאלה בהחלט נשמע לא נעים, מרגיז ואולי לפעמים קצת מעייף. לכולנו יש ציפיות מסוימות מבני המשפחה שלנו; שיבינו אותנו, שיעמדו לצידנו במה שאנו צריכים ושיתמכו בנו. ולפעמים הם לא עומדים בציפיות ואז אנחנו מתאכזבים וזה גורם לכל מיני תחושות לא טובות. אני רוצה להרגיע אותך שזה קורה לכולנו, וברוב המקרים זה מסתדר בסוף. השאלה שלך היא חשובה מאוד, ומעלה פה הזדמנות לחשוב איך בכל זאת אפשר לצמצם את המריבות והוויכוחים ולנסות לשמור על אוירה טובה בבית ועל קשר תקין ובריא עם אמא שלך.

היפרדות והתחלה של עצמאות

הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לך בקשר למה שכתבת הוא שמה שאת מתארת זה שלב טבעי ובריא שקורה ממש לכולם:) ואני קצת אסביר: כשאנחנו נולדים, אנחנו באופן טבעי מאוד קשורים ותלויים בהורים שלנו. הם דואגים לכל מה שאנחנו צריכים החל מאוכל, שינה, ניקיון וכדומה. לאט לאט, עם הגדילה שלנו, אנחנו הולכים ונעשים יותר עצמאיים. זה מתחיל בפעולות היומיום שאנחנו לומדים לעשות בכוחות עצמנו; אנחנו לומדים ללכת, לאכול לבד, להתלבש בכוחות עצמנו וכדומה. עם הזמן אנחנו נעשים יותר ויותר עצמאיים, כבר יוצאים מהבית לבד, מתחילים בית ספר, יוצרים קשרים חברתיים וכדומה.

ואז, בסביבות גיל 13 בערך (לפעמים זה מתחיל לפני ולפעמים זה מופיע קצת אחרי) אנחנו מתחילים "להיפרד" בעצם מההורים שלנו, לפתח עצמאות ובונים לעצמנו אישיות משלנו. לא נפרדים מהם במובן שלא מדברים איתם, אלא נפרדים במובן של היכולת שלנו לתפקד ולפעול שלא מתוך הישענות עליהם ותלות בהם. ביכולת לזהות את עצמנו כבני אדם נפרדים מהם: יש אותם, והם יקרים לנו מאוד, ויש בנפרד – אותנו.

זה מתבטא הרבה בחיפוש שלנו ובשאלות לגבי מי אנחנו, מה אנחנו רוצים להיות וכו'.. אנחנו מפתחים חשיבה עצמאית ומתחילים להביע דעות משל עצמנו. השלב הזה באופן טבעי ממש מוביל לרוב לוויכוחים ולאי הסכמה עם ההורים. המתחים והמריבות הם הרבה פעמים חלק בלתי נפרד מהתהליך שבו אנחנו נהפכים לעצמאיים. זה אמנם ממש לא נעים, לא נחמד, ובתוך כל זה אנחנו עוד מחויבים במצוות כיבוד הורים וצריכים לשמור על הכבוד שלהם, אבל חשוב לי שתדעי שזה טבעי ונורמלי לשלב ההתפתחותי.

החברה תופסת מקום ונוכחות

חלק מהשינויים שקורים כחלק מההתפתחות הבריאה שלנו זה המקום שהחברה מתחילה לתפוס לנו בחיים. אם עד עכשיו זה היה משפחה וחברים, עכשיו פתאום החברים תופסים מקום מאוד משמעותי, לפעמים אפילו יותר מהמשפחה. פתאום משנה לנו איך אנחנו נראים, מה יגידו עלינו, מי מתחבר איתנו ומי לא וכו'. השלב הזה הוא הזדמנות מצוינת בשבילנו להכיר ולהרחיב את המעגל החברתי. דבר נוסף שקורה הוא שלפעמים אנחנו מרגישים פתאום שהחברה הקרובה שמקיפה אותנו יותר מבינה מה עובר עלינו, לפעמים אפילו יותר מההורים שלנו. וזה בסדר, זה הגיוני. אני מציעה, וקצת בזהירות, שאולי אם יש דברים שאת מרגישה שאמא שלך לא מבינה אותך, אולי שווה לך לנסות לדבר עם חברה קרובה שיש סיכוי שתבין אותך יותר? כך אולי תצליחי להפחית את המינון של הוויכוחים עם אמא שלך. אני מציעה את זה בזהירות וסומכת עלייך שתדעי לעשות שיקול דעת ולהבחין איזה דברים משתפים חברה ומה בכל זאת צריך לדבר עם ההורים. אני גם מאמינה בך ובטוחה שאת בוגרת מספיק כדי להמשיך לכבד אותם גם אם לא תשתפי אותם בהכול.

מי עוד יכול לעזור ולייעץ?

רציתי להציע לך פה עוד אפשרות. אם את מרגישה שיש דברים שאת צריכה להתייעץ, וזה לא בשביל לדבר עם חברה, אבל את מרגישה שאת לא מצליחה לדבר על זה עם אמא שלך או שזה מוביל למתח ביניכן, הייתי מציעה לך לנסות לחשוב על דמות מבוגרת אחרת שאת יכולה להתייעץ איתה. זו יכולה להיות המחנכת שלך, אולי היועצת בבית הספר, או אולי דמות מבוגרת אחרת מהמשפחה שלך שתוכל לייעץ לך מה לעשות.

לסיכום:)

ראינו כאן שהעלית שאלה חשובה ומשמעותית לגבי מערכת היחסים שלך עם אמא שלך, ועל זה שאת מרגישה שהיא לא מבינה אותך. הבנו ביחד שזו תופעה נורמלית וטבעית והיא חלק בלתי נפרד מהשלבים ההתפתחותיים שכולנו עברנו ועוברים. ראינו גם עם מי את כן יכולה לדבר אם את מרגישה צורך; לפעמים עם חברות, ובמקרים קצת יותר אישיים או משמעותיים את יכולה להתייעץ עם דמות אחרת שנמצאת בסביבתך, מחנכת, יועצת בית הספר, או מישהו אחר מהמשפחה שאת מרגישה שהוא יבין אותך.

אני מזמינה אותך כמובן לשוב ולפנות גם אלינו, אם את רוצה להמשיך לשתף אותנו, לעדכן או להתייעץ שוב. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:makshivim.org.il/ask-away, וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!!

דסי

מוקד חברים מקשיבים