שאלה
שלום רב, לפני שנתיים ורבע חוויתי טראומה קטנה. שכן שלי בגילי, כשהיה בן 20, קפץ מהמרפסת בקומה 9 והתאבד. ראיתי אותו שרוע שוכב מת על הרצפה, בחניה, וזה השפיע עלי. לאחר כמה ימים עליתי לנחם ונרגעתי קצת, אבל אחר כך כל הזמן דיברתי עליו בכל דרך. לפני כמה חודשים גם בדקתי איפה הוא קבור תמונות שלו סיפור או משהו, למרות שפחות או יותר סיפורו ידוע לי... בכתה ז\' הוא עבר התעללות מילולית ופיזית מכמה בני כיתתו במשך תקופה ארוכה ושמר זאת בבטנו כ- 6 שנים. כשלהוריו נודע המידע המזעזע הזה הם ניסו לתת לו טיפולים גם לתקן את הנפש ולרפא את הכאבים הפיזיים שהופיעו בעקבות כך אך הצלקת הייתה עמוקה מדי ובלתי ניתנת לריפוי. גם בישיבה התעללו בו והציקו לו, רמסו אותו, צחקו, החרימו. עשו לו ממש רע אז הוא נשבר ונהיה חילוני. הוא סבל ממחלת שרירים קשה מאז שנולד, סבל מהחברים בכתה ובישיבה וגם זה הציק לו שהוא מנסה לכבד את הוריו והם לא יכולים לעזור לו, ואם לא די בכך, בסוף הוא גם שנתיים היה חולה סכיזופרניה קשה, מרכז גמילה, בית חולים, אשפוזים, טיפולים, הוא גם לקח מלא מלא כדורים, והנה חייו הסתיימו בטרגדיה. ה-ת-א-ב-ד-ו-ת... מסכן, הוא כ\"כ סבל כשהיה חי. לפעמים אני מתרגזת ממה שקרה... על חבריו שכך נהגו איתו.
זאת רשעות. זה מעצבן אותי... אז פתחתי מיזם בשם יום המילה הטובה וגם פרויקט יום המעשים הטובים, גמח תהילים חיזוק שבועי וגם יש לי חלום בעתיד לפתוח בית כנסת, הכל לזכרו כמובן.
הבעיה היא שתקופה ארוכה הוא הסתובב איתי. זה נגמר באחד מימי שישי, שהוא דיבר איתי פעם ראשונה, ביקשתי סליחה, גם אני סלחתי לו ואז הוא אמר שהוא יבקש עלי רחמים בשמיים והוא אוהב אותי ותודה על החסדים, לא זוכרת בדיוק... ואז הוא נופף לשלום וחייך, כך גם אני, ואז הוא נעלם כלא היה... הוא היה מסתובב איתי.
הייתי רואה את גופו בתכריכים ופניו משדרות מצוקה, דמעות בעיניו והוא מסתכל עלי במבט מוזר ומאוכזב. הוא כל כך עצבני כועס ומרוגז, כך 5-10 דקות ונעלם.. יש דבר כזה לפי התורה או הקבלה או היהדות נפטר שנשמתו בגן עדן אך הוא מסתובב עם עוד נשמה שחיה פה בעולם הזה? משהו דומה אולי? שמתי לב בלי קשר שאנחנו מאד דומים, למרות שאין קשר משפחתי. יש לי יסורי מצפון כי תליתי פתקים בבנין שלנו- אנחנו עברנו... על החסדים שאני עושה איתו ומישהו תלש, מי? לא יודעת. יש לי הרגשה שהוריו או משפחתו ראו זאת ותלשו הכל, ואולי הם מקפידים עלי, ואני לא רגועה בכלל. מה אעשה? האם יהיה נכון ללכת לקברו? ומה פשר כל הדבר המוזר הזה? כל המציאות שחייתי בה שנתיים ורבע. מתי יהיה הסוף, ומה זה מצביע? ואם הוריו באמת מקפידים ולא סולחים???
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך.
אין מילים להביע את הכאב העצום והצער הגדול שאני חש כאשר למול עיני הדומעות ניצב הסיפור המזעזע והעצוב הזה.
מי יתן וכל הורה וכל מורה כל ילד וילדה נער ונערה כל רב יקרא את הסיפור הזה
הכל כך כל כך עצוב וכואב.
אם נקרא היטב את הדברים שלך
את הסיפור הזה
נגלה שהיו כמה וכמה מקומות חינוכיים
בהם הילד הזה נפגע בילדותו ובהמשך בישיבה בה למד.
השאלה הזועקת של קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה
איפה הייתם המורים בבית הספר איפה הייתם המחנכים הרבנים באותה הישיבה?
כאלו עוולות לא ראיתם לא שמעתם?
אם מעולם לא ראיתם ולא שמעתם זה אסון ממדרגה ראשונה שפרח הולך ונובל לעיניכם ולא בדקתם ולא ראיתם את הנבילה והנפילה
ועל זה על זה כמה וכמה תעניות וגלגולי שלג וצומות אתם צריכים להתענות.
ומי יודע אם בכלל יכופר העוון הזה לכם.
ואם ראיתם שמעתם הרגשתם ונתתם לילד הזה לדעוך אוי לי מיום הדין אוי לי מיום התוכחה.
ללכת לקבר
בוודאי צריך אך לא את מה עשית רע? הרי כאבת את כאבו הצטערת בצערו ורצית לעזור כשאת בסך הכל ילדה שכנה שלו.
את צריכה לבקש סליחה???
כל מורה ומחנך כל רב שלימד את הילד הצדיק הזה שהיה בעל ייסורים בגופו ובנפשו
צריך להביא עשרה אנשים ביום בו הוא מתענה
וללמוד את דברי הרמבם בפרק ב מהלכות תשובה:
"אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו".
ובהלכה יא:
"החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו "
וגם החברים שלו אם הם קוראים את דברי עליהם ללכת לקברו בוודאי אם היו לאחר גיל בר מצוה וגם אם היו לפני גיל מצוות חייבים הם לבקש סליחה וראה גמרא בבא קמא צח בהוראתו של רפרם לרב אשי ששרף שטר בילדותו ובשות אגרות משה חושן משפט א פ"ח ועוד.
אבל לא רק לשם עליהם ללכת אלא להוריו לבקש מחילה ועליהם להנציח את זכרו במפעל חינוכי חשוב.
וכמובן לקבל על עצמם רגישות ותשומת לב יתר לכל תלמיד.
זה יהא מפגש קשה וטעון אך הם חייבים לעשות זאת.
אגב לפי דברייך ולפי מה שהנער הזה עבר הוא היה בחור מאמין ירא שמים ובכלל אי אפשר לומר עליו שהוא היה חילוני זה משהו כעין אדם שהעבירוהו על דעתו .
וחלילה וחלילה שלא יבין איזה נער או נערה במצוקה שעליהם לשלוח יד בנפשם או לפגוע בעצמם פגיעה כלשהי חס ושלום אלא מי שנמצא במצוקה יחפש מחנך טוב רב רגיש או דוד או סבא או איזה קרוב משפחה או שכן טוב שעמו יוכל לדבר ולהתייעץ גם אם קשה לו לדבר על כך עם הוריו וחלילה וחלילה לא נשמע צער כזה לעולם.
ואם את חושבת שחלילה פגעת בו בקשי מעשרה מבני משפחתך לבוא איתך לשם ותבקשי מחילה ובכלל כדאי לכל אישה שנאלצת להגיע לבית החיים להכנס ,כשעל עיניה משקפיים כהות כמו משקפי שמש.
וכמובן המפעל שאת יוזמת הוא חשוב יום המילים הטובות אני מאמץ אותו ומציע לעשות אותו קבוע כיום לאומי יום אחרי יום הכיפורים זה היום הנקרא שמחת כהן שיצא בשלום מן הקודש.
ונבין שלא רק לפני יום הכיפורים יש לעשות כן אלא מיד יום אחרי.
הנני מברך אותך שחפץ השם בידך יצלחותכתבי ותחתמי לחיים טובים ולשלום אמן.