שאלה
שלום רב,
לימדתי השנה תנ"ך בכיתה ז' הילדים עברו יחד איתי תהליך מעניין : מתחושת ריחוק ואף זלזול לקריאה ודיון. (85% מהכיתה בנים) חלקם החליטו כן לציין בר מצווה ע"פ המסורת ולהצטרף לחלק שכן מציינים וחוגגים . יש בנים ששיתפו בפרשה שלהם את הכיתה , גם אם זה נגס בשיעור על פי תכנית הלימודים. בעיני המקצועיות חינוכיות היה לזה מקום . אציין שהשנה הסתיימה עם ברכות גדולות מההורים על המון פרמטרים כמחנכת וכו'. כמה הורים כתבו לי בכנות כי חשו שאני משפיעה על הלך רוחם של הנערים וכי יצרתי דפוס שאינו קשור לרוח הבית ולכן נאלצו לציין בר מצווה לפי המסורת האורתודוכסית. כל זאת בדרך מנומסת אבל מוכיחה. כתבתי אולי 10 פעמים תשובה להורים אלו וזרקתי לפח. זו הפעם הראשונה שאני צריכה להתמודד עם טענה מעין זו. אשמח לקרוא את דעתך ואולי הצעה לכתיבת תשובה.
תודה על תשומת הלב והסיוע
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על הלימוד ועל ההצלחה הגדולה.[
מניסיוני למדתי, כי ניכרים דברי אמת.
לאמור: הנכון ביותר הוא לכתוב להורים את האמת הפנימית שלך.
כגון (זו דוגמה בלבד):
א. תודה רבה על המכתב שלכם. זה מאוד משמעותי בעיני שהורים שותפים, חולקים, מתנגדים, תומכים וכדו'.
ב. לא באתי כדי להשפיע על הלך רוחם של הילדים. באתי כדי לאהב עליהם את מה שהם לומדים, ויש בי שמחה על כך שהתנ"ך הפך בעיניהם למשהו יותר אהוב משהיה.
ג. אין בי כוונה לעשות שום דבר שהוא מנוגד לרוחכם או לתפישת עולמכם.
ד. אפשר אולי להציע כי במקום להיכנס לעימות בנושא בר המצווה – תנצלו את ההזדמנות, תלכו עם רצון הילד, ובד בבד תטמיעו בבר המצווה את הערכים החשובים לכם. למשל, בד בבד עם הקריאה של הפרשה תטמיעו בו שחשוב לכם מאוד היושר או ואהבת לרעך כמוך, ושזה יהיה חלק בלתי נפרד מבר המצווה. כך זה דבר מה שאתם יותר ויותר מזדהים עימו.
ה. אשמח מאוד להישאר בקשר ולדון אתכם בשאלות העולות כתוצאה משיעורים אלה. דיון זה ייטיב את כולנו.
כך נראה לי
כל טוב ובהצלחה גדולה