שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אני בת 17 וגרה במרכז הארץ.. אני באה מבית דתי מסורתי. אני לומדת באולפנה.. תמיד הייתי שומרת שבת,ומשתדלת לשמור תורה ומצוות. בשנה האחרונה אני מרגישה כאילו אני מתרחקת מעט.. אני עדיין שומרת שבת אבל בתפילה שמונה עשרה, בקטע של "והחזרינו בתשובה שלמה.." אני לא מרגישה שלמה ובטוחה בלהגיד את זה..אני לא בטוחה שאני רוצה לחזור באמת בתשובה שלמה.. ואני גם מרגישה דיי צבועה שכל פעם מתפללת "סלח לנו אבינו כי חטאנו.." ואני ממשיכה לחטוא.. אני לא רוצה להיות דתייה מידי כי אני מרגישה שזה לא באמת אני.. אני לא מסוגלת להתפלל כל יום 3 תפילות, ללכת בשבת לבית הכנסת.. וזה לא שאני לא מחוברת אל הקב"ה, אני אוהבת את הקב"ה ומתפללת אליו, אבל אני פונה אליו בדיבור, אני מדברת איתו כמו בת אל אבא.. ולי אישית אין אבא לדבר איתו (כי ההורים גרושים)..אבל כשאני פונה ככה אל הקב"ה אני מרגישה יותר מחוברת מאשר להתפלל מהסידור אותו דבר אותו דקלום כל הזמן.. אני מעדיפה להישאר ככה לפנות אל הקב"ה בשעת משבר או לדבר איתו בשעת הצורך מאשר להתפלל שוב ושוב אותו דבר כשאני לא רוצה להתכוון לחלק מהתפילות שלי... אני כבר לא בטוחה מה אני רוצה מעצמי ולא יודעת מה אני רוצה להיות..
תשובה
שלום
תהליך שאת עוברת הוא טבעי הכרחי ורצוי כשהאדם גדל ומתקדם ברמת הבנתו גם תפיסת עולמו הולכת ומתעלה, ברוך ה´ שהגעת לשלב שבו את מסוגלת להעמיק בבירור אמונה, כמובן שזה דורש הקצבת זמן ללימוד ולכן טוב תקראי מאמרים וספרי אמונה ותעמיקי בבירור צורת החיים שבה ראוי לחיות. כדאי להיעזר בספרים ובמאמרים שבאתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=354
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם