תשובה ותיקונים

שלום,

חוויית הכישלון היא קשה ובעיקר כואבת, אתה רוצה, מנסה ומשתדל ובכל זאת אינך מצליח. אך יש כואבת מזו, התחושה שלא גורם חיצוני או אדם אחר מכשיל אותך אלא העובדה כי אתה הוא זה המכשיל את עצמך. הכישלון העצמי משאיר תחושת אפסות עצמית, מן בושה עמה אנחנו מסתובבים והיא בסתר אוזקת את ליבנו.

אני מבין מדבריך שאתה מאוד רוצה, באמת רוצה. הגמרא אומרת ש"רחמנא ליבא בעי"- ה' את הלב רוצה. לעיתים חבוי בתוכנו רצון חזק ואמיתי להתקרב לה', להתרחק מאיסוריו ולשמור מצוותיו אולם מסיבות שונות דרכינו כושלות. אנשים מסתכלים עלינו מן הצד ורואים בנו כישלון, וחמור מכך אף אנו מתבוננים בעצמנו ומתביישים. העצב והכאב בליבך מלמדים על רצון כנה ועמוק שהמצב ישתנה, נכון שהרצון הזה עוד לא בא כ"כ לידי ביטוי באופן שבו הייתה רוצה אך יש לרצון הזה משמעות עצומה. בזמן שאתה מתבייש בעצמך ישנו אחד שגאה, ששמח בך, זהו ריבונו של עולם כי את הלב הוא רוצה. אין צל של ספק שליבך עם הקדוש ברוך הוא. ישנם שהתייבשו, אנשים שכבר לא אכפת להם, שהתייאשו ושאינם מרגישים דבר. אתה שונה מהם, יש בך חיות. תשמח בה!
הנסיעה החוזרת באוטובוס מהווה עבורך זירת קרבות, בכל פעם שאתה רואה את האוטובוס מתקרב מתקרבת גם התחושה של "הנה זה מגיע". אתה עולה לאוטובוס משלם ושואל את עצמך מי הפעם ינצח. כשאתה נכנס לזירה הצעד הראשון הוא לחפש את האויב, לעקוב אחריו לראות כיצד ומתי יתקוף אותנו מאין יבוא החטא. הזירה מלאת לחץ, מחשבות מהירות ופחד. הגיע הזמן לשאול לשם מה להיכנס לזירה? איני מתכוון לזירה הפיזית האוטובוס, כוונתי לזירה הנפשית. נראה שהכרזת מלחמה, ואתה כל כולך שקוע בה. מלחמה שהיא אומנם ביצר הרע אך הנפגע העיקרי הוא אתה. אתה תשוש, עייף ופצוע. חיינו בעולם הם מנת חסדו, אהבתו ורצונו של הקב"ה וכך יש לראות אותם, הפיכתם לזירת דמים נפשית היא בדיוק מה שיצר הרע רוצה שנעשה. שב באוטובוס נינוח, הקשב למוסיקה שאתה אוהב או תקרא ספר טוב והכי חשוב אל תפחד. נפלת? תמשיך. רב ותלמידו טיילו על גדת הנהר ושוחחו בדברי תורה. לפתע הם רואים אישה הטובעת בנהר. קפץ הרב אל המים אחז באישה ונשא אותה אל גדת הנהר בעוד תלמידו עומד המום ולא מאמין למראה עיניו. המשיכו השניים ללכת, הרב המשיך בדברי תורה אולם תלמידו שתק, כך שעה ארוכה. "אתה שקט" אמר הרב לתלמידו רגע לפני סוף הטיול. "הרב אני לא מבין" אמר התלמיד בתסכול "איך יכולת ככה לאחוז בה ולשאת אותה?!". "אתה צודק" התוודה הרב "אך אני נשאתי אותה חמש דקות, אתה נושא אותה כבר כמה שעות".

המהר"ל בספרו "נצח ישראל" שואל מדוע חטאו בני ישראל בחטא העגל דווקא במתן תורה הזמן בו התעלו למדרגתם הגדולה ביותר? מסביר המהר"ל שיצר הרע מתנכל דווקא לבעלי מעלה, ועוד מוסיף שכדי להגיע לגאולה יש לשהות בגלות ושעל מנת להבין דבר מה יש להבין הפכו וכלשון המהר"ל "מן המראה השחור יכול לדעת מראה לבן". העוצמה, עוצמת החיים, וככל שאנחנו מפתחים ומחזקים אותה אינה מעצימה רק את טוב המעלה כי אם גם את הרע. הרבה טוב מביא עימו הרבה רע, מעלות ומידות טובות מביאות עמן יצר הרע. וכן להיפך, כפי שאומר המדרש "בטל יצר עבודה זרה בטלה נבואה" ולשאלתך, כנראה שאי אפשר לשבור את היצר הוא חלק מאיתנו ועלינו למתן אותו ללמוד להתמודד איתו.

בשביל לחיות את הטוב מסביבנו עלינו לחוש גם ברע, ויותר מזה, על מנת להעריך את עצמנו ואת היופי והטוב שבאנו מזמן יצר הרע חטאים הגורמים לנו בין השאר לסבל ושנאה עצמית. כשהרע רע, הוא רע. אלא שהרע הוא חלק מתהליך ולעיתים תהליך ארוך ואף ארוך מדי אך הוא חלק חשוב ואינטגרלי מהטוב. כשיום סגריר חולף שולחים השמים נקיי העננים שמש בהירה ומחממת ואין יותר בהיר ואין יותר מחמם ממנה, דווקא בגלל שקודם לכן היה רע, קר וגשום. החטא הוא נסבל, לא בסדר אך נסבל, כיוון שהוא חלק מן הטוב. וודאי יש לצאת נגדו אך אסור לתת לחטא להשפיל אותנו בעיני עצמנו ולמותת את הכוחות ולייאש. הוא חלק מתהליך. לאחר נפילה התפלל לה' והביע בתפילתך את מחשבותיך, אין כמו תפילה מהלב.

אני ממליץ לך ללמוד את הספר "חובת התלמידים", "אשיב ממצולות" וכן את תורה רפב בליקוטי מוהר"ן המדברת על מציאת הנקודות הטובות שבנו.

הרבה הצלחה,

נטעאל

(המשיב אינו רב)