שאלה
בס"ד עש"ק פרשת בהעלותך תשס"ג
לרב שלום,
כמחנך כיתה גבוהה בתיכון (פנימייתי) ניגשו אלי בנות וביקשו להשתחרר להופעה של להקה שאת שמה לא שמעתי עד היום (וגם כעת אינני זוכר, משהו כמו "סאבלימנט"). הופעה שהתקיימה בחוצות העיר. שאלתי את בנות האם לדעתן אוכל גם אני לשבת באותה הופעה. תגובתן: אין בעיה. אתה מוזמן. לאחר שהבהרתי שיש שני אלמנטים: א. ההופעה ותוכנה. ב. האוירה מסביב. עדיין עמדו הבנות על כך שההופעה בהכשר הבד"ץ (של היהדות הדתית לאומית). שיחררתי את הבנות להופעה (תוך הדגשה שאני לא מעלה בדעתי שהן מועלות באמוני).
לאחר מעשה התברר שלפני המופע היה סטאנדאפיסט שסיפר בדיחות גסות (שלטענתן הן לא ידעו שיהיה וגם לא הקשיבו לו), המופע עצמו כלל מעט גסויות מצד הלהקה ואוירה "מחשמלת" של בני נוער חילוניים (והרבה דתיים) שנכנסו לאוירה טעונת הורמונים.
למחרת ערכתי דיון בכיתה והתפתחה דינמיקה מענינת. חלק ניכר מהכיתה טען כלפי אותן בנות שהן מעלו באמון. הקבוצה שהלכה (ברובה) טענה בתוקף שהן לא מעלו באמון. זו תרבותנו ובא נפסיק להיתמם. יתרה מזאת, הן טענו כלפי האחרות שהן צבועות ומתחסדות כיוון שחלקן הגדול הולך לקולנוע ורואה דברים לא פחות גרועים, כמעט כולן צופות בטלוויזיה ורואות דברים חמורים ביותר (אה כן, והן מורידות את הראש בקטעים המתאימים), מצ'וטטות באופן חופשי עם בנים באמצעות האינטרנט וכו'. יתרה מזאת, חלק גדול מאד הולך למופעי קיץ לא פחות גרועים (היו גם שהזכירו את השותפות הערה של הציבור שלנו בפסטיבל ערד ז"ל), וחלק ניכר מחזיקות דיסקים של הלהקה הזאת. לטענתן, גם הזמרים עם "ההכשר" כמו ריטה (וגם רמי) או שלמה ארצי לא הכל נקי אצלם ובטח לא במופעים שלהם. טענו בנות אחדות שהן רק שומעות דיסקים ועל הגסויות הן מדלגות - ענו האחרות ואמרו שזה גרוע יותר כי את משננת לעצמך מה צריך לדלג.
הזעקה שקמה הציפה בעיה יסודית. עובדתית אין כמעט בית אשר אין שם מת (=טלויזיה), אין כמעט בית שאין בו מחשב ואינטרנט שנעשה בו שימוש נרחב יותר. אין כמעט בית שלא מתיר לבני ביתו ללכת לקולנוע או למופעים כאלה ואחרים. (החרד"לים הם מיעוט שאינו מייצג את האווירה השוררת בפועל בקרב רוב הציבור שלנו).
שאלתי אליך - האם לדעתך אני צריך לצאת חוצץ כנגד השותפות התרבותית שהתרקמה כיוון שלאור השפל התרבותי אין אנו והם יכולים לדור בכפיפה אחת, א
תשובה
שלום רב
השאלה העולה מתוך דבריך היא לדעתי אחת משאלות המפתח לעתידנו כחברה דתית לאומית.מובן שגם לא ניתן לתת תשובה אחת ברורה לכל הסעיפים העולים מתוך השאלה.
לענ,ד אנו חייבים ללמד את עצמנו ואת ילדינו לברור בין סוגים שונים של תרבות שאינה קודש.,גם ברמה הטקטית וגם מבחינת האמת.קודם לכל,זו אמת שיש צדדים יפים ואפילו אמיתיים בתרבות שמסביבנואבל גם אם לא כך היה המצב אי אפשר לחיות ולגדל ילדים באידיאל שצריך לחיות עם כלל ישראל וכל דבר שעושים שם הוא פסול.אם הכל רע אצלם אז אין טעם לחיות בקרבם.
וכאן מתחילה חובתנו כמחנכים להתחיל במלאכת הבורר שיש בה היום יותר פסולת מאוכל אבל יש עדיין גם מה לאכול.
צריך ללמוד איתם מה פגום בגסויות,מה הנזקים שעושה ארוטיקה לחיינו (יש לא מעט גברים ונשים חילוניים שיוכלו לדבר בזה יותר טוב מרבנים)
וכן הלאה.אסור שיווצר מצב בו אנו עוצמים עיניים ממציאות זו מכיון שכך נהפוף ללא רלונטיים לנוער.