שאלה
שלום כבוד הרב,
בד"כ אומרים על מצוות מעשים וכ'ו שגם עם אתה לא מתחבר תעשה זאת כי "אחרי המעשים נימשכים הלבבות". האם כך גם בתפילה? מה יקרה עם אני ימשיך להתפלל אבל אני לא מחוברת? איך אני יתחבר לתפילה?
או אולי אני צריכה לעשות הפסקה וכשאני ב-א-מ-ת יתחבר אני היתפלל? תודה רבה רבה! יום טוב!!
תשובה
שלום לך.
התפילה היא מיסודותיה של עבודת ה'. כל הקשר החי, גם בין בני אדם, מבוסס על שיח ויכולת תקשורת, על היכולת לפנות, לומר "אתה".
לפיכך אנחנו לא מוותרים על התפילה וחז"ל ייסדו לנו אותה מספר פעמים ביום. כי הקשר עם רבש"ע חשווב לנו ומהווה את עיקר בניין חיינו.
קורה ש'לא מתחברים'. נפשנו עשוייה מדורים רבים, ולא תמיד היא פנוייה לתפילה. לעיתים אנו מצויים במשבר, או גרוע מכך, אדישים למהלך חיינו, ואז התפילה קשה.
אך לא נוותר בשל כך על עצם הקשר, על הפגישה היומיומית, המתחייבת והנאמנה, עם הקב"ה. אנו רוצים להמשיך ולהיות עובדי ה' גם בעיתות החשוכות שלנו, ולכן נמשיך ונתפלל גם אם באופן זמני ליבנו בל עימנו.
כיצד אפשר לחדש את שמחת התפילה?
ראשית בהמתנה. הסבלנות והמתינות מורות לנו כי לפעמים עדיף לנקוט בשיטת "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", ואם נמתין בבטחה ייתכן כי תחושות תתמתנה מצד עצמן.
שנית בלימוד. ההעמקה יוצרת חידוש ושמחה. לימוד בחברותא, שמיעת שיעור או לימוד עצמי, בנושא התפילה או בכל נושא שקשור בעבודת ה' ואפשר להתפלל עליו, עשויים לחדש לנו מקומות בנפש ולפנות מקום לתפילה.
שלישית, בתפילה על התפילה. תמיד אפשר לומר לקב"ה כמה מילים כנות על הריחוק ממנו, על הרצון להתקרב ולהפיג את הסתרת הפנים.
ולוואי ונהיה אנשי תפילה,
ויאיר עלינו ה' אור פניו.
אור וטוב,
נחום.