שאלה
לכבוד כבוד הרב,
שמי אייל ואני מחנך כתה יא' בישיבה תיכונית. לאחרונה שמתי לב שהרבה מתלמידיי אינם רוצים להתפלל, אינם נכנסים לתפילה ורק אחרי שאני מאיים בעונשים הם "עושים לי טובה" ומסכימים להיכנס. גם מי שנכנס לא מניח תפילין ומדבר ואני צריך לגעור בו במשך כל התפילה. כמובן שיש גם נערים בכתתי שתפילותיהם ראויות לשבח, אבל אצל הרוב המוחלט המצב הוא כמו שתיארתי למעלה, הגעתי למצב שבו הייתי צריך לומר לתלמידים שיתפללו במנחה "תפילת שמונה עשרה קצרה" (בלי חזרת הש"ץ)!
מה לעשות???
תשובה
ב"ה
שלומות,
יש לך מזל שהתלמידים שלך מרגישים נוח ומראים לך מה הם מרגישים.ץ אחרים היו נכנסים לתפילה ועושים את צמם "כאילו", כמו המבוגרים.
קשה להשיב על שאלה זו באינטרנט. מאוד חשוב להכיר את הישיבה וההרגלים והאוירה שיש בה. מאוד חשוב להבין מי הלמידים וכיצד הם נוהגים בשאר העניינים.
ברמה העקרונית אני מבקש להציע שלש הצעות, חלקן רדיקליות וחלקן מתונות.
ראשית, יש לפתוח תפילה בסיפור חסידי ובסקירת עיתוני היום. פשוט להביא עיתון ולחלק את האמור בו לשני חלקים: "על מה אני רוצה להודות לה'" וכן "מה אני רוצה לבקש מה'". מעבר לעובדה שהתלמידים יראו קשר בין ידיעה עיתונאית אקטואלית לבין העולם הרוחני שלהם, תהיה להם סיבה להתפלל! הם ירגישו שצריך לבקש על אמא חד הורית ולהודות על חיסול ממוקד. כך, ניתן "לשאוב" מהתתלמידים תודות נוספות.
שנית, מי אמר שצריך להיות מנין אחד? אולי שניים? מהיר יותר ואיטי יותר?
שלישית, העקרון הוא שכולם באים באותו זמן לישיבה, כולם מניחים תפילין ואומרים ק"ש ושמ"ע ובשאר הזמן אפשר לבחור בין תפילה לבין דפי לימוד בנושאי תפילה.
אלה הם כמה הארות על קצה המזלג,
מקווה שסייעתי.
ביקר,
שי