שאלה
שלום כבוד הרב השאלה שלי היא בקשר לתפילה. הרבה פעמים אני מבקשת מהקב"ה שירפא מישהו או שישנה גזרה כלשהיא אבל זה בעצם סותר את האמונה שלנו שהכל לטובה. אם אנחנו באמת מאמינים שכל מה שקורה לנו בעולם הזה זה לטובה אז איך זה הגיוני שאנו מבקשים ממנו לשנות את זה?
תודה רבה (=
תשובה
שלום וברכה!
השאלה שאת שואלת היא שאלת יסוד, אך לעניות דעתי המשפט "הכל לטובה" הוא בהקשר אחר.
בראש השנה אנו מבקשים מה' שיחדש עלינו שנה "טובה ומתוקה"- מדוע מתוקה? הרי העיקר שתהיה טובה! אלא ודאי שאנו רוצים ומקוים שה' ידאג לכך שמה שטוב לנו יהיה גם מתוק לנו!
יתירה מכך:
ידוע המדרש ש"לא נתעקרו אמהות אלא מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים"! אם האבות והאמהות היו נוהגים כדבריך, ולא מתפללים- כיצד היה נוצר עם ישראל? אנו לומדים ממדרש זה שתפילה היא עבודה כזו שיוצרת מציאות חדשה בעולם, מציאות יותר מזוככת וטהורה, ושלפעמים ה' מעמיד אותנו בפני קשיים כדי לגרום לנו להתפלל- ועל ידי כך העולם מזדכך.
ועוד- לפי שאלתך גם היה צריך להיות אסור ללכת לרופא- שהרי אם ה' רוצה שאדם מסוים יהיה חולה- כיצד אנו כביכול איננו מקבלים עלינו את הדין ונלחמים במחלתו?- אבל הרי לימדונו חז"ל- "רק שבתו יתן ורפוא ירפא"- מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא!
אמנם- לפעמים גם אחר התפילה ישנם אסונות- וכאן נכנס הביטוי "הכל לטובה", שהוא ביטוי של קבלת הדין והידיעה שאם ה' בכל זאת החליט בצורה מסוימת- אנו מאמינים שהוא עשה זאת כי זהו הדבר הכי טוב בשבילנו, על אף שאנו לא תמיד יכולים להבין זאת.
אמנם- ברצוני להאיר רובד נוסף בענין זה:
גם הביטוי "הכל לטובה" הוא שאיפה, שאני כלל לא בטוח שכל אחד ואחד מאיתנו נדרש לשאוף להבין אותה ולחיות על פיה.
איוב לא השלים עם הצרות שנחתו עליו- ודרש לקבל הסבר על מה שקרה. לא מצינו בשום מקום בספר שהקב"ה הקפיד על איוב על כך שלא קיבל בהשלמה את צרותיו. (ספר איוב, ובמיוחד תשובת ה' שבו הם קשים ללימוד- אך מה שברור לכל מעיין הוא שה' לא כעס על איוב על עצם הצבת השאלה)
בגמ' נאמר שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה- ומסביר אביי שהכוונה שעליו לקבל זאת בשמחה, כשם שהוא מברך את ברכת הטוב והמטיב. אמנם מה נעשה ובהלכות אבלות לא נפסק כן אלא נפסק "שלושה ימים לבכי, שבעה למספד". יתירה מכך- הרב סולובייצ'יק מסביר את מצב האנינות (הזמן שבין הפטירה לקבורה- זמן שבו האבל פטור מכל מצוות העשה) בכך שלא דורשים מהאדם בשעת צערו לקיים את המצוות של מי שעכשיו עשה לו רע. (זהו ללא ספק הסבר מרחיק לכת, אך כך כתב הרב)
חז"ל היו רגישים מאוד למצבו הנפשי של האבל, הם הבינו שכאשר אדם חוטף מכה הוא צועק! הם לא חשבו שזה לא לגיטימי! כל אבותינו התפללו בצר להם, משה רבינו לא השלים עם הגזירה להישאר בחוץ לארץ אלא התפלל כמנין "ואתחנן" תפילות!
כך אנו לומדים- שהזרם המרכזי בהלכה הוא זרם שאינו מכריח את האדם להילחם ברגשות המציפם אותו לאחר אסונות. נכון- יחידי סגולה כר' עקיבא ונחום איש גמזו דורשים זאת מעצמם- אך ההלכה- שהיא מבטאת את מה שנדרש מכל אדם אינה דורשת זאת!
בתפילה לגאולה שלמה!
יום ירושלים שמח!
ישראל