שאלה
כשעם ישראל היה על שפת ים סוף, והיה תקוע כיונה שכל טורפיה מקיפים אותה, משה רבינו באופן טבעי נשא עיניו השמיימה וזעק לה'.
בתגובה ה' ענה לו: "מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל - ויסעו!"
וכותב רש"י על הפס': "אמר לו הקב"ה: לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה"
ולכאורה, איזה זמן יותר מתאים להאריך בתפילה מאשר שישראל נתונים בצרה???
למה לא להאריך אז בתפילה?
ואיך יודעים, כהדרכה למעשה, מתי צריך להאריך בתפילה, ומתי לא להאריך אלא לפעול במציאות ממש, להתחיל לנסוע?
תשובה
לשואל שלום רב.
אין מניעה להאריך בתפילה, וזה אף חיובי מאד. אבל זה לא יכול לבוא על חשבון פעילות מעשית. למשל אם אדם צריך ניתוח, ברור שלא נדחה את הניתוח בשביל להתפלל עוד קצת. ואם אדם התעלף לידך ברחוב, אל תתחיל עכשיו לומר את כל ספר תהלים, גש קודם להחיות אותו! וכן אם יורים עליך, תשלוף ותגן על עצמך, ואל תתעכב. ולכן צריך להתפלל, אבל בלי לפגוע בפעילות המעשית הנדרשת.
בברכה
אפי קיציס