שאלה
במנין שבו כ 15 אנשים שמתרכזים למנחה וערבית בו התפילה מתנהלת כפי הסדר הידוע בבית הכנסת .. מתחילים ממנחה תפילה .. ומתחילים חזרת שליח ציבור .. אלא שכאן מתעוררת לי שאלה מה דין עניין חזרת שליח ציבור כשחלק מהציבור מדברים ולא עונים אמן ולא עוקבים אחרי החזן .. ויש גם צדיקים שמעיינים בכתובים אחרים ולא בתפילה .. עניין זה נשנה גם בקדישים שאנשים מדברים ולא עונים .. כך שאני מסופק אם יש עשרה שמכוונים לחזרת שליח ציבור או עונים אמן לקדיש האיך יש להתנהג .. והייתי מבקש אם אפשר תשובה מפורטת במידה והרב יכול לענות על השאלה על כל המשתמע מתוכה..על עניין התפילה .. וההתנהגות שלי למקום מדובר בישוב קטן שזה המניין הקיים בו אין אחר ?
ועוד הערה ... גם הרב פעמים שנמצא במנין הזה ולא מעורר את העניין . ויתרה מזו כשהוא מדבר מספר דקות בין תפילה לתפילה .. יש עזי פנים שידברו בזמן הזה והוא לא יעורר אותם לעניין המקום וכבודו..
תשובה
שלום
אכן הדיבורים בזמן התפילה והדרשה הם דבר חמור ולא רק בגלל התפילה עצמה אלא בעיקר בגלל חוסר הכבוד הציבורי לעניינים שבקדושה המשדר לילדים לנוער ולחברה כולה מסר ברור של זלזול במצוות . אלא שלהתחיל להעיר בצורה פרטית זה דבר שלא יעזור כי כל זמן שלא מדובר קבוצה שמאוחדת סביב הנושא - האדם שמעיר ייחשב לקנטרן ולטרחן שמחפש בכוח לעורר מריבות והראיה שלאחרים הדבר לא מפריע .
ולהלן ביאור הלכתי בנושא זה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין עוד בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=513
בברכה
אייל משה
כשיש מניין שחבריו רגילים לפטפט בתפילה, עד שישנו חשש שלא יהיו שם תשעה שיענו אמן אחר החזן, יש מקום לשקול אם לבטל את חזרת הש"ץ, שאולי מוטב לוותר על חזרת הש"ץ כדי למעט את חילול ה' שנגרם עקב הדיבורים בחזרת הש"ץ. והמנהג הרווח שלא לבטל את חזרת הש"ץ במקום שרגילים לפטפט בתפילה ובכל הדינים האלה צריך רב המקום לפסוק. הרדב"ז (סי' אלף קסה) כתב שהרמב"ם ביטל התפילה בלחש מפני המפטפטים בחזרת הש"ץ, והורה שהחזן יאמר את התפילה בקול רם, והבקיאים יתפללו עימו בלחש. אמנם לכתחילה כמובן ראוי להתפלל פעמיים כתקנת חכמים. ועיין בשארית יוסף ח"ג ע' קיז, וביחו"ד ג, טז, שסיכם החיוב לומר חזרת הש"ץ, וסיכם שאם יש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן, עדיף שלא לומר חזרת הש"ץ.
ולשאלתך - על החזן לכוון שתפילת החזרה שלו היא כתפילת נדבה כמבואר בספר פניני הלכה "לדעת כמה מגדולי האחרונים, דין זה שגם מי שאינו יכול לענות מצטרף למניין אמור לגבי קדיש ושאר דברים שבקדושה, אבל לחזרת הש"ץ צריך שיהיו תשעה שיענו בפועל אמן אחר שליח הציבור, שאם לא כן יהיו ברכותיו לבטלה (שו"ע הרב נה, ז; בא"ח ויחי ו). אולם לדעת הרבה פוסקים, אכן לכתחילה צריך שתשעה יענו אמן אחר חזרת הש"ץ, אבל מצד הדין, גם אלו שאינם עונים אמן מצטרפים למניין, ולכן יכול החזן להתחיל בחזרת הש"ץ גם כאשר עוד אין תשעה שסיימו את התפילה. וכן מותר לומר חזרת הש"ץ במניין שקלי הדעת שבו רגילים לפטפט בשעת חזרת הש"ץ, עד שיש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן אחר ברכותיו, מפני שבדיעבד גם אלו שאינם עונים מצטרפים למניין (מ"א, א"ר). וכדי לצאת מן הספק, במקום שרבים מפטפטים ויש חשש שלא יהיו תשעה שיענו אמן אחר חזרת הש"ץ, יתנה החזן בליבו, שאם הדין כסוברים שצריך תשעה עונים, אזי חזרת הש"ץ שלו תהיה תפילת נדבה, וכיוון שרשאי אדם להתפלל תפילת נדבה, ממילא לכל הדעות לא יהיו ברכותיו לבטלה (מ"ב קכד, יט). "