שאלה
המושגים הבאים התערבבו לי קצת:
ביטול ברוב-לח בלח,יבש ביבש,מין במינו ומין בשאינו מינו- מה הדינים הבסיסיים בזה? ואיך המושג טעם כעיקר קשור לכל זה?(בעיקר מה שלא הבנתי,מתי רלוונטי האיסור של טעם כעיקר.אם אין רוב אז הדבר אסור כי אין רוב ואם יש רוב אז מותר,לא?)
אודה לכם מאוד אם תסדרו לי את כל ה'תערובת' הזו... אני כבר הרבה זמן מסתובב עם זה וכגודל החומר שאני נחשף אליו כך גדלה התסבוכת.
תודה רבה מראש.
ובכלל תזכו למצוות על כל העבודה שאתם עושים.אין מילים.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
1. מין בשאינו מינו הולכים לפי הטעם. היום לא טועמים אלא מצריכים שישים.
2. טעם כעיקר מדאורייתא ועל כן צריך שיהיה בכל תערובת של לח או שנתבשלה ונתנה טעם ששים פעם מול האיסור.
3. גם החתיכות שלא נתנו טעם גזרו חכמים שאין התיר אלא בשישים שמא יבשלום. (באיסור דרבנן יש מקילים).
4. מין במינו כיוון שאין בו טעם מדין תורה בטל ברוב מדרבנן גזרו שצריך שישים. כל זה בדבר שנותן טעם (לח או מבושל). אבל בדבר יבש ביבש שאין נתינת טעם מספיק רוב רגיל 1:2.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון