תלמוד תורה - מצוקה קשה

שלום וברכה
טוב עשית לעצמך שהעלית את חשבון הנפש שלך על הכתב. הוא מציב בפניך מראה של מה שאתה רוצה לבטא שאתה מרגיש, והדבר הוא צעד ראשון לקראת גאולה עצמית.
עכשיו נכון יהיה להתחיל לפרק את החבילה הגדולה והמכבידה, לספר לעצמך סיפור יותר אופטימי ויותר מעצים, ולהתחיל להתקדם לאט לאט. עצם העובדה שהמציאות הזו מכבידה עליך היא המבשרת את האפשרות שאכן תוכל לחולל שינוי בעצמך. האסון הוא כשזה מפסיק לכאוב, וב"ה – אתה לא נמצא במקום הזה.

א. לימוד תורה הוא אכן רכישת שפה זרה. איני מתכוון רק לעובדה שהוא כתוב בארמית, או שחלק מהתהליכים שם שונים מקו החשיבה שאנו חיים לאורו, אלא שקשת הנושאים, הגישה, מה בעצם מחפשים בלימוד וכדו' – הם אכן זרים למי שאינו מצוי בתוכו ולא רכש עדיין את השפה. אולם אין מדובר בתהליך חד פעמי וקיצוני. כשם שבשפה חדשה אתה מתחיל להבין כמה מילים, לחבר משפטים, להקשיב ולהבין ורק אחר כך ללמוד לדבר – הדברים נכונים גם בלימוד גמרא. בוא לבית המדרש עם הדימוי הזה, ושאל את עצמך בכל יום כמה יותר הבנת מהשפה, לאט לאט, ובעיקר – כמה ממנה אתה מצליח לתרגם לשפה שאתה הטבעית שאתה מדבר. נראה לי כי הדימוי הזה יוכל לעזור לך יותר בצעדיך הקשים בתהליך ראשוני של תלמוד תורה.
ב. אל תתלה את מה שעובר עליך בנסיבות מעין הוצאת זרע לבטלה וסרטים מקולקלים. אתה צודק שהם מציבים מחסומים מסוימים ויש צורך לפנות את הראש ואת המחשבה ממקומות טומאה למקומות טהרה. לא זו בלבד, אלא שטבעם של הרהורים הוא שהם לא נעלמים, ואין אף פטנט שיודע להעלים הרהורים בבת אחת. מטבע הדברים זהו תהליך ארוך, וככל שהאדם הופך עצמו למחובר וקשור בנושאים אחרים – כך ההרהורים על הנושאים הבעייתיים מתרחקים מתודעתו . ואף על פי כן, אין הרבה ערך בבכי על מה שהיה בעבר, ובניסיון לתלות את הבעיות של היום בדברים שאירעו בעבר. יותר טוב להבין כי אלו אבנים כבדות שאתה כנראה תסחב על כתיפיך בשנים הקרובות, ואף על פי צריך להתאמץ ולהתקדם, וניתן לעשות את זה ברצון טוב ובשמחה פנימית. האבנים יפלו מהכתפיים אט אט. אל תיכנע להן.
ג. העובדה שאתה בוכה על העבר היא טובה. טוב לאדם להצטער על צעדים שגויים שהוא עשה, שלעתים אין הוא מצליח לסלק אותם אפילו בהווה. אבל לא טוב שהבכי הזה כובש אותך. הוא לא מקדם לשום דבר. לעומת זאת, אם תאמר לעצמך כי אתה מתכוון להיות טוב יותר, להתקדם, להשתפר, להתרחק מדברים בעייתיים וכדו' – תהיה בך עוצמה גדולה יותר.
ד. אתה צודק מאוד שלא מתחתנים עם אישה בשל תאוות מיניות. מובן שהם חלק בלתי נפרד מחיי הנישואין, אולם הן לא סיבה להחליט להתחתן. מצד שני, אל תתנה עם עצמך תנאים מיותרים, שרק לאחר שתתגבר על היצר – תתחתן. אין לזה סיכוי, וזה גם לא נכון לעשות. בנה את המחשבות שלך על נישואין בהקשר אחר – של רצון לצאת מהבדידות, להיות ביחד עם נפש אהובה, להעניק ולתת וכדו', ומכוח זה בעזרת ד' תמצא את זו שמתאימה לך.
ה. זו העצה אפוא: הבן שאתה באמת צועד עם משא כבד על הכתפיים, אולם אל תתמכר לקושי, אלא לאפשרויות הטובות העומדות בפניך, ותשומת הלב שלך תהיה נתונה להן, ומכוח זה תמצא את עצמך במקומות הרבה יותר טובים.


כל טוב ובהצלחה. אעמוד לימינך