שאלה
שלום וברכה לרב. תודה על ההתייחסות וסליחה על האורך.
אני תלמיד ישיבה גבוהה. שמעתי לא קצת שיעורי אמונה, ועדיין לא מבוררת אצלי הסיבה ללימוד גמרא.
כל סיבה ללימוד שלמדתי (והעמקתי בה בשיעורים) עדיין לא ממצה את הקושיה מבחינתי.
פירוט:
1. "לומדים גמרא בשביל לדעת לפסוק הלכה" - בלתי אפשרי לומר שזה נכון, שהרי המון פעמים מתעמקים ולומדים מפרשים בדעת בית שמאי ושאר תנאים ואמוראים שלא נפסקו להלכה.
אפילו אם נטען כדברי הנצי"ב בשאילתות, שגם מדברים שאינם להלכה אפשר ללמוד עקרונות ולהשליך למקרים אחרים שיהיו להלכה -
הרי אנחנו לומדים גם את מסכת זבחים, וכמובן שבסוגיות שם אין שום דבר להלכה (שהרי אין קורבנות). ובכל אופן לומדים המון דברים שאינם להלכה בשום מצב ולכן קשה לי לקבל את התשובה הזאת,
לפחות לא כתשובה בלעדית.
2. "לומדים גמרא כדי לחזק את הצד המעשי בנפש" (בניגוד ללימוד אמונה שהוא הצד הרוחני בנפש) - כלומר לתת דירבון לקיום מצוות.
לפי זה יוצא שלימוד תורה הוא רק איזשהו דירבון, ואם אפשר בלעדיו אז אפשר בלעדיו,
וזה לא ייתכן כלל שהרי לימוד תורה יש בו מטרה עצמית - "דבר בהם לשמם".
3. כדי להידבק ולחשוב כשכל האלוקי" - אין לי קושיה של ממש על התשובה הזאת,
אבל הרבה אי הבנות יש לי: למה מה שכתוב בגמרא זה השכל האלוקי? זה הרי פענוח הכתובים וההלכות ע"פ חז"ל. האם השכל של חז"ל מקביל לשכל האלוקי? לפי זה אולי עדיף ללמוד תורה, שהשכל האלוקי שם נגלה יותר?
בכלל, למה זה טוב להדבק בשכל האלוקי? מה זה משפיע עלי, ומה אני מפסיד בלי זה? קשה לי להבין איך בשביל המטרה הזאת אני צריך להתשדל ולהעמיק ו"לשבור את השיניים" על כל תוספות.
אני מאד רוצה ללמוד גמרא בשטף ובעמל, אבל לפעמים המחשבות האלו לא נותנות מנוח.
אולי יוכל הרב, במחילה, להסביר ולומר דברים המתקבלים על הלב ומקרבים את האדם לאלוקיו ולתורתו.
אשמח להפנייה למקורות להרחבה אם יש.
תודה רבה רבה וסליחה על האורך. שנתבשר בשורות טובות!
תשובה
שלום
דברי אמת בשאלתך.
כבר הרב זצ"ל העיר על כך שעולם התחיה הכללית חייב לגרום לתחיית לימוד האמונה והיחס לתורה, כך שיהיה מותאם לצרכם של הלומדים.
לשאלותיך-
א.זו גישה נכונה, שהרי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. לא פעם אנו מגלים בהפתעה שדברי הגמ' בזבחים וכד' משכללים את הלכות כשרות או הלכות שבת. אולם כפי שכתבת, אכן לא זו עיקר המגמה של הלימוד אם כי היא מגמה חשובה מאד וחז"ל האדירו אותה.
ב.אינני מבין מה כתבת. תורה לומדים לשם התורה ולא לשם עצמך. תורה לחיזוק הרגש או השכל היא עבודת האדם ולא עבודת אלוקים.
ג.כאן אתה רומז לגישה העמוקה יותר, שבה יש את עיקר מגמתנו לעיסוק בתורה.
התורה היא רצון ד' בעולם, במכלול אין סופי של הופעות. החל מעולם המשל והסיפור במקרא, המשך במצבי ההלכה השונים, וכלה בלבטים בעיון בהבנת דרכי הסוגיות.
האותיות שבנשמתנו בולטות לעומת התורה, שאותיותיה זהים לנשמתנו. בלומדנו תורה אנו לומדים את השכינה, שהיא יסוד חיינו. אנו מבקשים ליישר את הרצון והמחשבה כלפי עולם התורה, ולהתאים עצמם אליו, לשיר את שיריו.
לכן אין זה משנה 'למאי נפק"מ', אלא העמל והביטול כלפי התורה ונושאיה הם העיקר. קניין שכל של תורה הוא הזדהות גמורה בין האדם לתורה, ובתורתו יהגה, תורה דיליה.
חז"ל עסקו בתורה בטהרה, וכל דבריהם הם נבואה בהסתר ובדרך השכל כפי שהעיר הרמב"ן בחידושיו לגמ'. ולכן כל דבר שהוכרע בבית המדרש יש לו צד של דבר ד' ממש, ועלינו להתיישר כלפיו בעמל. ככל שהעמל גדול יותר כך ההתאמה גדילה.
תלמד מהר"ל נתיב התורה, נפש החיים שער ד, ואורות התורה, בליווי ת"ח גדול. והעיקר- ללמוד גמ' עם ראשונים ואחרונים בכל העוז ובכיפוף היצר.
בהצלחה