תחביבים

שלום
אין ביהדות זלזול בחומר או בגוף. אין נטייה לפרישות קיצונית, התנזרות מהחיים, ממשפחה, מאכילה, מבריאות הגוף ומתענוגות הגוף, כפי שאנו מכירים אצל הנצרות והבודהיזם, שם כל המסגף עצמו יותר הרי זה משובח. אדרבה, היו שהאשימו את היהדות בחומריות יתר. וחומריות פירושה למשל, התפישה הכלכלית היהודית. מבין מצוות התורה השונות, הן החיוביות והן האיסוריות, עוסקות רבות מהן בשאלת חלוקת רכוש בין שותפים או בין בני זוג כשיש צורך בכך, בירושה של אבות ובנים, אחים ואחיות, במריבות ודיני דינים לאנשים שפגעו ברכוש האחרים. אדם רוחני יכול היה לומר ´מה אכפת לי מחומריות זו, ומהמידה המדוקדקת של כל פרוטה´. אדם רוחני לכאורה אינו שייך לכסף, לרכוש ולשטח. ולכן היתה ביקורת מובהקת של הנצרות על היהדות בטענה שהיא דת חומרית מדי. כך שהחלוקה בין הגוף לרוח אינה כה פשוטה.

היהדות, כל כולה מתייחסת אל הטבע, אבל היא נוסדה מתוך מציאות שמחוץ לטבע. מעמד הר סיני, כלומר ההתגלות האלוקית לאדם, הוא מעמד שמסכם את ההתנסויות הדומות של האבות ושל נח, שם ועבר והאדם הראשון. מעמד הר סיני מסכם וחוזר על ההתנסויות הקודמות בעוצמה ציבורית מוחלטת, ויוצר נקודת כובד שונה מן ההתגלויות הקודמות. אכן האדם חי בטבע, בתוך העולם החומרי. כשם שהוא חי בגופו, שהרי גם גופו הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו. כדי לבסס תפישה שונה מזאת, קרה האירוע הייחודי ביותר בהיסטוריה האנושית - וזו ההתגלות האלוקית בהר סיני. מוקד האמירה לא היה מתוך הטבע, אלא מחוצה לו. מאז, [במוקד התרבות היהודית עומדת התורה, שהיא ההתגלות האלוקית במילים ובתכנים, המקיפים את כל הוויית האדם וקיומו, הריבוי העצום של המצוות ופרטי המצוות, ופרטי הפרטים של המצוות שיש בתורה, מקביל לריבוי העצום הקיים בטבע בפועל. על כן הפעולה היא בטבע, הפעולה היא על הטבע, אבל לא מתוך הטבע נובעת הסמכות המוחלטת, כי אם מעליו.]

ולשאלתך בנגינה כתב רבנו בחיי בפירושו למסכת אבות (סוף פרק ג'): "ודבר ידוע כי שבע חכמות כולן הן סולם לעלות לחכמת האלוקות". וכך כתב המהר"ל מפראג (נתיב התורה י"ד). וכן הרב ישראל משקלוב, בהקדמתו לספרו 'פאת-השולחן', בשם הגר"א שכל החכמות נצרכות לתורתנו, והעיד שהגר"א ידע היטב אלגברה, משולשים והנדסה, וחכמת המוזיקה וכל שאר החכמות,

וספורט או טיול לשם בריאות יש צד של מצווה כמו שכתב הרמב"ם 'היות הגוף בריא ושלם - מדרכי השם הוא'.
אבל ספורט תחרותי וקל וחומר צפייה במשחקי ספורט ובילויים יש מקום רק במסגרת זמן מנוחה אבל להקדיש לזה זמן רב ולעסוק באהדת קבוצה וכו´ נראה שאסור כי יש בזה היגררות אחרי תרבויות זרות וגם ביטול תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכ"ש לגבי סרטים שרבים מהם נחשבים כמושב לצים ואביזריהו דגילוי עריות כך שבאופן כלי לענ"ד עדיף להימנע מהם.

בעבר היו הילדים לומדים יום מלא כל השנה. וכבר בגיל צעיר היו מרגילים אותם ללמוד כל היום ומעט בלילה, כדי שהרגלי הלימוד יקבעו בנפשם (שו"ע יו"ד רמה, יא, שו"ע הרב ת"ת א, א). וברור שהיו הפסקות למשחקים וכדומה, אבל כעיקרון רובו הגדול של היום היה מנוצל ללימוד. וכך נהגו בישראל מתקופת הבית השני ועד קרוב לימינו.

ולא רק שהיו לומדים כל היום, אלא הלימודים התקיימו בכל ימות החול שבשנה, ורק בערבי שבתות וחגים היו מקצרים את יום הלימודים כדי להתכונן לשבת ולחג.

על ידי לימודים מוגברים אלו היו היהודים ידועים בכל העולם כעם חכם ונבון המוציא מקרבו גאונים בעלי שם.

עלינו לערוך כיום חשבון נפש עמוק, כיצד התדרדר החינוך היהודי במדינת ישראל, עד שרוב ילדי ישראל לומדים בסך הכל כארבע עד חמש שעות ביום, ובנוסף לכך קרוב לשלושה וחצי חודשים בשנה הם נמצאים בחופשה. לא פלא שבמצב כזה מתרבה הבערות, ואיננו מצליחים לטפח כשרונות מצויינים הן בחכמת התורה והן במדעים השונים.

עובדה היא שמתוך יהודי התפוצות רבים זוכים בפרסי נובל למדע, ואילו מבני הארץ פחות. גם האונברסיטאות בארץ, למרות הצלחתן היחסית, עוד לא זכו להגיע לרמה הגבוהה של האונברסיטאות הטובות בעולם, ששם יהודים מובילים את המחקרים החדשים. אין זאת אלא מפני שהלימוד אינו תופש אצלנו את המקום הראוי לו.

על כולנו מוטלת האחריות להחזיר העטרה ליושנה, ולהעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום. בכשרון הלימוד היהודי טמון פוטנציאל אדיר, שכל השקעה בו כדאית. אם נשקיע מאמצים ומשאבים למען החינוך לתורה ולמדע, נזכה לגדל ולטפח כאן תלמידי חכמים ומדענים גאונים, וכל יהודי העולם ירצו לעלות לארץ כדי להיות שותפים לפיתוח הכשרון והיצירה הרוחנית הישראלית. ואף הגויים יאמרו עלינו: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד, ו). ויתקיים בנו חזון הנביאים: "והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה´ ואל בית אל-הי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה´ מירושלים" (מיכה ד, ב).

ולהלן הרחבה מספר בינה לעתים מאת הרב זאב סולטנוביץ שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=552