שאלה
שלום לרב,
לאחרונה הרהרתי רבות בשאלה בנושא התוקף של הנבואות השונות. קראתי בספרו של הרב שרלו (פירוש לשיר השירים) כי יש נבואות שהתגשמו ויש נבואות שלא התגשמו. ולכן, מכל הכתוב בנביאים, יש כמה דברים שכבר היו (למשל, בימי עזרא) ויש דברים שהיו "בפוטנציה" יכולים לקרות, אולם מכיוון שלא קרו, הם "תלויים ועומדים" עד שתגיע שעת רצון.
כמו כאן קראתי, באחת מהערותיך לתגובות על שאלה באתר זה, שאתה רואה את שלושת השבועות (ובפרט את "לא ימרודו") כמשהו שכבר התממש עם הצהרת בלפור והחלטת האו"ם. מדבריך משתמע כאילו שבועות אלו כוונו לתקופה ההיא ועתה משקויימו אין אנו מחוייבים יותר לשבועות, ועלינו ללכת הלאה.
שאלתי היא: מתי אנו יודעים שנבואה מסוימת התקיימה ומתי לא? כאשר אנו קוראים דברי נחמה (או להיפך, נבואות תוכחה) בנביאים - כיצד עלינו להתייחס אליהם: כמשהו שכבר קרה או כמשהו שעתיד לקרות?
בתודה מראש על זמנו של הרב.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה.
פשוט מאוד: עלינו לפקוח את העינים. לשים לב מה בדיוק כתוב, ומה קרה.
אם למשל זו נבואה שכתוב בה שעם ישראל ישוב לאדמתו, הרי אנו רואים בעינינו שנבואה זו מתגשמת עכשיו ממש.
ואם זו נבואה שכתוב בה שעם ישראל יגלה מאדמתו אם יחטא, אנחנו ג"כ יודעים שהנבואה התגשמה. יחד עם זאת עצם דברי המוסר רלוונטיים גם לדורינו.
ואם בנבואה מסופר שכל העמים יבואו ויבקשו ללמוד את דבר ה' מעם ישראל, אז כידוע לכל - נבואה זו עדיין לא התגשמה.
אין קשר בין נבואות התנ"ך לעניין שלשת השבועות. שלשת השבועות הוא עניין הלכתי-אמוני, וכדי לדעתו יש ללמוד את הסוגיא משורשיה, כמו בכל סוגיא אחרת בהלכה ובאמונה.
כל טוב.