שאלה
לפני זמן מה נוכחתי להבין שהערות לסביבה, אף אם הן נעשות בצורה רצינית ובעדינות, יש להן גרורות רעות. חשבתי על רעיון, ואף ביצעתי אותו פעם אחת והוא הוכיח עצמו כיעיל, אלא שהוא מלווה באמת נעדרת. שחתי לחברי לתומי שעשיתי שגיאה כלשהי ועליה אני מצטער ומקווה לתקנה בדרך פלונית אלמונית, בשעה שאליבא דאמת כלל לא שגיתי במה שאמרתי, אלא הוא זה ששגה בכך, וקיוויתי בזה שלפי דרכו ילמד על שגיאתו וימנע מלשוב אליה.
האם יש בזה טעם לפגם?
תשובה
שלום וברכה
מה שגילת הוא נכון מאוד.
תוכחה ישירה כמעט ולא מצליחים. אנחנו מגיבים בעוינות כלפי מי שמוכיח אותנו.
תוכחה שבה אנחנו מכניסים את עצמנו מצליחה הרבה יותר.
האם זה מותר על פי ההלכה ?
ראה את הקונטרס שכתבתי בעניין זה, ואת המסקנות ההלכתיות שלו בסוף.
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=20794
כל טוב