שאלה
אני מבין שלמרות שרבים אסרו זאת, יש מי שהתירו ללמוד תורה ולהתפרנס מן הצדקה. אולם בכל המקומות שבהם מצאתי היתר כזה, הוא היה בדיעבד ולא מכתחילה, ומה שיותר הטריד אותי - לא הצלחתי למצוא שום היתר לתבוע ממון כדי ללמוד תורה ולהתפרנס מהציבור. האם יש היתר לת"ח לתבוע תשלום מחילוני כדי להתפרנס מכסף זה וללמוד תורה? האם אפשר לקבל מקור לכך? בתודה מראש
תשובה
שלום וברכה!
אינני יודע למה אתה סבור שרבים אסרו להתפרנס מלימוד או הוראה של תורה או ממשרת הרבנות. אתה צדוק שהרמב"ם בפירוש המשניות באבות כתב דברים מאד חריפים נגד המטילים את עצמם על הציבור, אך כבר חלקו עליו רבים.
אם אתה רוצה מקור שמשיג על דברי הרמב"ם ומתיר להתפרנס מהתורה גם אם אדם מטיל את עצמו על הציבור ראה דברי כסף משנה (ר' יוסף קראו) בהלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה י'. ברם אתה צודק ששם כתוב שלשיטת הרמב"ם ההיתר ניתן רק בדיעבד מעין עת לה' הפרו תורתך. כלומר שאם לא היו מטילים את עצמם על הציבור התורה לא הייתה נלמדת כלל וזה מביא אותנו לסכנה שתשתכח התורה מישראל ח"ו. זו טענה העיקרית של החרדים - אם לא אנחנו מי ילמד תורה? אגב גם ציונות דתית בישיבותיה מקבלת תמיכה מהמדינה ומהתורמים וע"פ זה חיות הישיבות. גם כאן יש נטל על הציבור. נכון שבציונות הדתית יש גם תרומה של הלומדים בישיבות בשלבים כאלה ואחרים, אך עדיין יש תקופה שציבור נותן ובחור הלומד רק מקבל.
בכסף משנה הדיון הדיעבדי הוא רק לגבי תלמיד שרק לומד ואינו תלמיד חכם או רב/דיין עדיין. במידה ומדובר בתלמיד חכם או רב/דיין הציבור מחויב לפרנסו ומותר לו להתפרנס מהציבור ומידת הצורך לכפות. ר' יוסף קראו שם מביא הוכחות מהגמרות להיתר זה.
בנוסף לכך ידוע העניין של הסכם זבולון ויששכר. גם כאן יש מעין הסכם זבולון יששכר בין המדינה שהיא מייצגת שלל אזרחיה לבין עולם הישיבות המעמיד לומדי תורה כנגד הפרנסה שנותנת התורה.
יש עוד מקורות רבים להיתר פרנסה מהציבור בדברי האחרונים בעיקר, אך כפי שאמרת יש אוסרים. לכן תמיד כדאי לדון אנשים לכף זכות.
בברכה,
חיים בריסק