שאלה
שלום כבוד הרב,
לפני כשלוש שנים, חציתי עם אחי הקטן מעבר חצייה קרוב לביתנו ומכונית פגעה בנו. מצאתי את עצמי על הכביש עם פחד נוראי שאולי קרה הנורא מכל. אחי נפגע בראשו וב"ה זו הייתה פגיעה קלה שחלפה תוך שבוע ולא גרמה נזק לאורך זמן. אותי המכונית דרסה ולכן במשך מספר שבועות נאלצתי ללכת עם תחבושת על הרגל. ברכתי הגומל בבית הכנסת והבנתי שב"ה קרה לנו נס ואני לוקחת מהתאונה הזו את כל הכוח והאמונה ולמדתי הרבה על החיים שכל שנייה יכולים להשתנות.
ועכשיו לשאלה ההלכתית-
מישהי סיפרה לי שעליי לומר בכל פעם שאני עוברת במקום התאונה "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". אני אכן נוהגת כך כבר 3 שנים, בכל יום, כי בכל יום אני עוברת שם (לא במעבר חציה עצמו, אלא לידו). אך האם צריך לנהוג כך? האם אני חייבת להיזכר בכל יום מספר פעמים בתאונה? או שאחרי הזמן שעבר אני יכולה להפסיק עם הברכה? אי מרגישה שאני רוצה "להשתחרר" מהמקרה ההוא ולהפסיק לחשוב עליו כל כך הרבה.. והברכה הזאת מחזירה אותי לשם כל פעם מחדש.
כיצד עליי לנהוג?
תשובה
שלום לך
ראשית אשריך שזכית והקב"ה הצילך,
ברכת שעשה לי נס במקום הזה מברכים רק אם במשך 30 יום לא עברת ולא ראית את אותו מקום. - לפיכך כל זמן שאת גרה בסביבה את בודאי לא צריכה לברך
בברכה דוד לוי
098987548