שאל את הרב

שקר ומתי מותר לשקר?

הרב עוזיאל אליהו הרב עוזיאל אליהו 07/03/03 07:46 ג באדר ב'

שאלה

1. מותר לומר דבר שבמובן המילולי שלו הוא לא שקר אבל איך שמבינים אותו זה שקר? למשל אם שואלים אותי משהו ואני עונה: "נראה לך?" וזה מתפרש בתור "לא" ואני יודעת שכך זה מתפרש! אז זה מותר?

2. ההפך- מותר לומר משהו שבמובן מילולי זה מתפרש אחרת מהאמת אבל מי שאני אומרת לו את זה מבין לפי הטון ושפת הגוף? למשל לענות בציניות.

3. האם כשאני רוצה לחזור בתשובה על שקר כלשהוא אני צריך בחזרה בתשובה עצמה להודות על האמת למי ששקרתי לו גם אם זה ממש לא מזיק לו? כי אם כן אז זה ממש לא מעשי לגבי לחזור בתשובה על זה!

4. מתי מותר לשקר?

תשובה

ב"ה



ברכה ושלום.



1)אסור .
2)לענות בציניות מותר.
3)לגבי הוידוי בין אדם למקום לא צריך לפרש אבל בין אדם לחברו יש לבקש ממנו סליחה.
4) אסור לשקר חוץ ממקרים יוצאי דופן :
**הצלת עשוק מיד עושקו.
**ע"מ לא לבוא להשחתת המידות (מסכתא ).
** עניני צניעות .)פוריא)
** לא לבייש אדם אחר.(אושפיזא)
**להשכין שלום.


ראה כי התורה צוותה אותנו להתרחק מדבר שקר ולא רק שקר ממש. וישנם דיבורים ואמירות של האדם שרק הוא ובוראו יודעים האם היה כאן שקר או לא והתורה צוותה אותנו שלא טוב ולא כדאי להתרגל ללכת על חבל דק כי אתה עלול ליפול ממנו.

רא נא את דברי התלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי - עבדא ליה חימצי, חימצי - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: ירמיהו ט' למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'.


והתלמוד בכמה מקומות מונה את המקרים הבודדים שבהם מותר לשנות בדיבור.
כגון :כדי להציל ארנק וכסף וחפצים שנגנבו כפי שמופיע בתלמוד בבלי מסכת יומא דף פג עמוד ב

רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא, רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא, יהבו להו. אמרו לו: מה שמך? - אמר להו: כידור. - אמר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר דברים לב כי דור תהפכת המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל אותביה בי קיבריה דאבוה אתחזי ליה בחלמיה: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא. למחר אמר להו: הכי אתחזי לי בחלמאי! אמרי ליה: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא. אזל רבי מאיר, ונטריה כולי יומא ואייתיה. למחר אמרו לו: הב לן כיסן! אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אחזוקי מי אמרי? משכוהו ועיילוהו לחנותא, חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדביתהו, ושקלוהו לכיסייהו ואייתו. אזל איהו וקטליה לאיתתיה. היינו (דתנן) מסורת הש"ס: [דתניא] : מים ראשונים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש.




עיין גם בתשובתי ב:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=20930









בברכה,



עוזיאל




כתבות נוספות