שאל את הרב

שעון שבת לפלטת שבת

חדשות כיפה הרב רונן נויבירט 22/06/15 12:01 ה בתמוז התשעה

שאלה

שלום רב

האם מותר לחבר פלטת שבת לשעון שבת על מנת שיכבה בלילה וידלק שוב בשבת בבוקר?

האם יש הבדל בין אוכל לח ליבש?

האם צריך לשים את האוכל על הפלטה בשבת בבוקר לפני שהשעון שבת ידלוק או שאפשר גם אחרי שידלוק?

(אני אשכנזי)

תודה

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

לגבי תבשיל יבש, אין בעיה לחמם באותו אופן בו מחממים על פלטה שדלוקה כל השבת.
לגבי תבשיל לח, להלן הדרך בה צריך לנהוג. מצרף בהמשך מאמר שלם שכתבתי בנושא, אשמח לשלוח לך בפרטי את כל המאמר.

מותר לחמם בשבת לח שנצטנן לגמרי ע"ג פלטה חשמלית העתידה להדלק ע"י שעון השבת, אם יתקיימו התנאים הבאים :
א. התבשיל מבושל כל צרכו .
ב. מניח את התבשיל בזמן שהפלטה כבויה וקרה .
ג. מניח את התבשיל ע"ג היכר ולא ישירות ע"ג הפלטה (צלחת הפוכה, או קדירה ריקנית ), וזאת כדי לאפשר נתינה לכתחילה בשבת על הפלטה.
=======================
חמום מאכלים לחים ע"י שעון שבת
הרב רונן נויבירט
1. הקדמה
2. חמום תבשילים בשבת
3. בישול אחר בישול בלח
4. דין גרמא באיסורי דרבנן
5. דין גרמא בשעון שבת
6. דין גרמא בבישול
7. סכום להלכה

1. הקדמה

גדולי פוסקי דורנו עסקו בסוגית בישול בעזרת שעון שבת. מאמר זה מתמקד בנושא ספציפי בסוגיה זו, אשר לא זכה להתייחסות מרובה בפוסקים - חמום מאכלים לחים ע"ג פלטה חשמלית בעזרת שעון שבת, המפעיל את הפלטה לאחר הנחת המאכלים עליה. כידוע, נפסק להלכה שיש בישול אחר בישול בלח ולכן אין כל היתר רגיל לחמם לח מבושל שנצטנן לגמרי .

אמנם יש לעיין, האם דין זה חל אף במקרה שחמום הלח שנצטנן לגמרי מבוצע ע"ג פלטה הנדלקת ע"י שעון שבת באופן הנ"ל - האם גם באופן זה של חימום יש איסור של בישול אחר בישול? אי נימא שיש כאן בישול בגרמא - האם בישול אחר בישול בלח בגרמא מותר לכתחילה? ואם נאמר שבישול אחר בישול בגרמא מותר - האם יש לפלטה חשמלית הנדלקת ע"י שעון שבת דין של בישול בגרמא? שאלות אלו ועוד, ננסה לבחון ב"ה, הן מצד דיני בישול אחר בישול בלח, הן מצד דיני חימום בשבת והן מצד דיני גרמא.

2. חמום תבשילים בשבת

אין כוונת המאמר להעמיק בדיני חימום בשבת, אך עם זאת חובתנו להזכיר את תמציתם על מנת לקבל תמונה מקפת של כל הסוגיה. בדיני השהיה וההחזרה בשבת, קיימות שתי גזירות מרכזיות שגזרו חכמים : גזירת "שמא יחתה בגחלים" וגזירת "מיחזי כמבשל". גזירת "שמא יחתה", שייכת גם לדיני שהיה מע"ש, ופתרונה המרכזי הוא גריפה וקטימה של האש. גזירת "מיחזי כמבשל" לעומת זאת, שייכת רק לדיני ההחזרה בשבת עצמה. הפתרון המרכזי לבעיה זו בא לידי ביטוי בתנאי ההחזרה בשבת (עודה בידו, דעתו עליה וכו' ואכמ"ל). ע"פ הנ"ל, מעיקר הדין, כל נתינת מאכל לכתחילה בשבת ע"ג האש, אפילו גרופה וקטומה, אסורה עכ"פ מדין "מיחזי כמבשל", ואכן רוב דיני ההחזרה בשבת, עם סעיפיהם ותנאיהם, דנו רק במצב של החזרה ולא נתינה לכתחילה.

אעפ"כ, ישנם אופנים בהם הותר לתת לכתחילה תבשיל ע"ג אש בשבת, כגון בסמוך לכירה ואכמ"ל. את הדרך הנהוגה היום בנתינה לכתחילה למדו האחרונים מדברי המהרי"ל, האגודה והתשב"ץ אשר נפסקו להלכה במג"א ובמשנ"ב וז"ל המשנ"ב: "...ולפ"ז ה"ה גם בתנורים שלנו כשהאש בתוכה ג"כ שרי ליתן למעלה ע"ג מעזיבה שעל התנור כיון שהמעזיבה מפסיק בין הקדרה ובין האש וה"ה כשנותן לתוך הקאכלין שבתנור אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם על המעזיבה באיזה עץ או דף להכירא וישים הקדירה עליה וכן משמע בסוף הסימן ברמ"א ועיין במ"א בסוף סימן רנ"ט בדיני שהיה והטמנה שהעתיק ג"כ כמהרי"ל ומשמע שם דע"י היכר דבר המפסיק מותר אפילו ליתן לכתחלה בשבת...", כלומר: ע"פ המהרי"ל והמג"א כאשר האש גרופה וקטומה (וזהו תפקיד המעזיבה בדברי המהרי"ל, לתת לאש דין של גו"ק ואז נפתר החשש הראשון של "שמא יחתה") מותר ליתן לכתחילה, ע"י היכר נוסף הפותר את הגזירה השנייה של "מחזי כמבשל". ע"פ זה נהגו היתר ליתן לכתחילה תבשיל יבש (או לח שלא נצטנן לגמרי) מבושל כ"צ על הפלטה החשמלית בשבת, כאשר אין מניחים אותו ישירות ע"ג הפלטה, כ"א על גבי היכר מסוים המעיד על שינוי בדרך הבישול, כגון : צלחת הפוכה .

אכן, כל זה נכון רק לגבי דיני חמום של תבשיל יבש או תבשיל לח וחם במקצת, ברם כאשר התבשיל לח ונצטנן לגמרי, אין כל היתר לחממו באופנים הנ"ל. האיסור אינו נובע לכאורה מצד דיני השהייה וההחזרה, כי אם מדין בישול אחר בישול בלח. וכך מסיים המשנ"ב : "...וכ"ז כשהתבשיל עדיין חם שלא נצטנן דאל"ה אסור משום בישול אם יוכל להתחמם שיהיה היד סולדת בו". על כן, כדי לברר האם ישנה דרך להתיר בכ"ז נתינה לכתחילה אף בדבר לח מבושל כ"צ שנצטנן, יש לעיין בדין בישול אחר בישול בלח.

3. בישול אחר בישול בלח

איתא במשנה (שבת פכ"ב, ב) : "כָּל שֶׁבָּא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְשַׁבָּת", היינו - בישול אחר בישול מותר, אמנם אכתי צ"ע במה דנה המשנה - האם נתכוונה היא דווקא למאכל יבש בו מותר בישול אחר בישול או שמא נתכוונה המשנה אפילו ללח? בענין זה נחלקו הראשונים:

שיטת רש"י, הרא"ש והטור, שהמשנה דנה רק ביבש, וממילא כל בישול אחר בישול בלח, אסור בשבת. שיטת הרמב"ם, הרשב"א והר"ן, שהמשנה דברה גם בלח וממילא, כל בישול אחר בישול בלח מותר בשבת. שיטה שלישית, שיטתו של רבינו ירוחם, מחלקת בין לח "המצטמק ורע לו" בו מותר בישול אחר בישול, לבין "מצטמק ויפה לו" בו נאסר בישול אחר בישול.

המחבר פסק כשיטת רש"י, הרא"ש והטור : " תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בשול אם נצטנן...וה"מ שיש בו בשול אחר בשול בתבשיל שיש בו מרק..."

הרמ"א הביא את שיטת ר' ירוחם : " וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו (רבינו ירוחם ח"ג)" , אמנם הוסיף ופסק שכל עוד לא נצטנן המאכל לגמרי, אין בו משום בישול אחר בישול , וז"ל : "...ויש מקילין לומר דכל שאין נותנו ע"ג האש או הכירה ממש רק סמוך לו אפילו נצטנן מותר (המגיד פרק כ"ו) ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי".

שיטת הרמ"א מצריכה עיון. למאי נפק"מ אם נתקרר התבשיל לגמרי או שהינו חם במקצת? הרי ממה נפשך – אם אין בישול אחר בישול בלח, הרי גם אם נצטנן לגמרי אין כל איסור לחממו, ואם יש בישול אחר בישול בלח, הרי בכל חימום של דבר שחומו פחות מיס"ב (=יד סולדת בו), לחום שמעל יס"ב, הוי בישול וגם אם לא נצטנן לגמרי הוי מבשל?!

שתי שיטות מרכזיות ניתנו באחרונים להסבר יסוד פסיקת הרמ"א. ע"פ שיטות אלו, הרמ"א סובר מעיקרא כראשונים הסוברים שאין בישול אחר בישול בלח, אך מחמיר במקרה שנצטנן לגמרי. ע"פ השיטה הראשונה החמיר הרמ"א בנצטנן לגמרי משום שחשש לדעת המחמירים שיש בישול אחר בישול בלח, חשש שיסודו הוא בדיני בישול. עפ"ז האיסור בחימום לח מבושל כ"צ שנצטנן לגמרי, הוא איסור מדרבנן בלבד, וז"ל הא"ר : "אפלו נצטנן וכו' - דסבירא ליה דאין בישול אחר בישול אפילו ברוטב ונצטנן..." היינו שהרמ"א פסק מעיקרא שאין בישול אחר בישול בלח, וכ"כ המשנ"ב : "פליג אמחבר דס"ל דדוקא כשהוא יבש אבל בדבר לח שנצטנן יש בישול אחר בישול ודעה זו ס"ל דאין בישול אחר בישול בכל גווני ואפי' נצטנן לגמרי... אף דלדעת המחבר כיון שנצטנן מעט מחמימותו ואין היס"ב שוב יש בו משום בישול וכמו שכתבנו לעיל בס"ד המנהג להקל בזה דסומכין בזה איש מקילין כ"ז שלא נצטנן לגמרי". גם מהבה"ל בסימן רנ"ג,משמע שהאיסור בנצטנן לגמרי הוא איסור מדרבנן בלבד, שכתב לגבי היתר חזרה בשבת, שזהו רק בתנאי שלא נצטנן לגמרי וז"ל: "ודע דאפילו חזרה בשבת מותר וכמה שהוכחנו לעיל בס"א בבה"ל כדעת האחרונים המקילין בזה אך ג"כ בתנאי שלא נצטנן לגמרי דאם נצטנן לגמרי ועתה יוכל לחזור לכיד סולדת בו יש חשש בישול" ומשמע ממש"כ "חשש בישול" דס"ל בשיטת הרמ"א שהוא מדרבנן בלבד. הסבר זה כתב בפרוש גם הגר"מ פיינשטין וז"ל : "טעם הרמ"א משום שסובר לדינא כהרמב"ם והרשב"א דאין בישול אחר בישול גם בלח, אבל מחמירין כשנצטנן לגמרי".דעת החזו"א גם היא שזהו לכל היותר גדר ואיסור מדרבנן: "...וע"כ דברי הרמ"א כדעת המתירים אלא גדר גדרו להחמיר בנצטנן לגמרי".

ע"פ השיטה השניה בהבנת הרמ"א, הרמ"א החמיר בחימום לח שנצטנן לגמרי לא מדין בישול, כ"א מדיני החזרה בשבת, וז"ל מחצית השקל : "...משמע דאם נצטנן לגמרי, אין מקילים אע"ג דנוהגין להקל, ע"כ סבירא ליה אין בישול אחר בישול אפילו נצטנן, דאל"כ בעינן שיהיה רותח דוקא, כבר כתב מג"א לעיל סי' רנ"ג ס"ק מ"ו דבנצטנן לגמרי אסור משום דהוי כנותן ומניח לכתחילה לכירה בשבת ולא הותרה אלא חזרה ולפ"ז כתב המג"א שם דבנצטנן לגמרי אפילו יבש אסור אע"ג דלית ביה משום בישול דהא אין טעם האיסור משום בישול אלא דהוי כמניח לכתחילה ואסור משום שמא יחתה, ולטעם זה אין חילוק בין יבש למרק...". מקור הדברים, בסימן רנ"ג שם פסק הרמ"א בסעיף ה': " ויש מתירין ליתן לתוך תנור שאפו בו מבע"י דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבע"י לא נשאר בו רק הבל מעט ואין לחוש לבישול (כל בו) ובלבד שלא נצטנן לגמרי". וכתב ע"כ המג"א :"ואפילו בדבר שאין בו מרק דלית ביה משום בישול אסור אם נצטנן דהו"ל כמניח לכירה לכתחלה בשבת דאסור דלא התירו אלא חזרה", כלומר: הרמ"א ע"פ המג"א אוסר גם בדבר יבש שנצטנן לגמרי, ולא מדין בישול כ"א מדין נתינה לכתחילה בשבת האסורה מדיני ההחזרה , וז"ל המשנ"ב : "...ועיין לקמן במ"א סקל"ו שכתב דאפילו בדבר יבש שאין בו מרק דלא שייך בו בישול ג"כ אסור דכיון שכבר נצטנן בטלה השהיה הראשונה והוי כנותן עתה מחדש בתוך התנור לזה אסור בכל גווני...". אמנם בבה"ל חולק הוא לדינא על המג"א בדבר יבש, אך עכ"פ ע"פ שיטת המג"א ובעקבותיו מחה"ש משמע שאין איסור בבישול אחר בישול בלח מדיני בישול כ"א מדיני נתינה לכתחילה. גם הנשמת אדם (שבת כלל כ' הע' ח') כתב סברא זו בתור סברא מרכזית , שבנצטנן לגמרי בטלה שהיה ראשונה והוי כמניח לכתחילה, אמנם פירש שביבש לא חיישינן להא כיוון שניכר שאין דרך בישול בכך , וז"ל:"...כיוון שהוא עדיין חם קצת ה"ל כחזרה, אבל בנצטנן לגמרי ורוטב מחזי כתחילת הבישול...ועי"ל דא"כ למה מותר ביבש אפי' נצטנן לגמרי – צ"ל דשאני התם שאין דרך בישול בכך ויודעין הכל שאין כוונתו אלא לחממו" . כעין זאת כתב גם החזו"א , שאפשר שחומרת הרמ"א בנצטנן לגמרי היא משום "מיחזי כמבשל" כמג"א, כיוון שבלח שנצטנן לגמרי לא ניכר בישולו הראשון (בודאי במים רותחין) ולכן אנשים יכולים לטעות ולחמם גם דברים שלא נתבשלו כ"צ משא"כ ביבש שניכר יותר בישולו הראשון גם לאחר שנצטנן.

היוצא לכאורה מדברי האחרונים הנ"ל הוא, שאם ניתן את התבשיל באופן המותר בנתינה לכתחילה, כגון : ע"ג כירה גו"ק (=פלטה חשמלית ) וע"י שינוי שלא יהא מיחזי כמבשל (=צלחת הפוכה ), מותר יהיה לחמם אפילו לח מבושל כ"צ שנצטנן, שהרי המג"א לא חילק בין לח ויבש ולשיטתו מותר בנתינה לכתחילה ע"י שני היכרים. עוד יש לומר שגם לשיטת הנשמת אדם והחזו"א שחילקו בין לח ליבש, סוף סוף הוי האיסור מצד דיני החזרה ולכן אם נפתור את בעית "המיחזי כמבשל" (כ"א ע"פ שיטתו) , שוב לא יהיה כאן כל איסור אף בלח. אלא שקשה לומר כן, שהרי הן בסימן שי"ח סעיף ט"ו הדן במצב בו מותרת נתינה לכתחילה בשבת ע"י סמיכה למדורה (דהוי כסמיכה לכירה המותרת בנתינה לכתחילה), והן בשי"ח סעיף ח' הדן גם הוא בנתינה ע"ג מיחם המותרת לכתחילה בשבת, לא חילקו האחרונים הנ"ל ושם נאסרה לגמרי נתינה לכתחילה בלח שנצטנן אע"ג שאין שם "מיחזי כמבשל", וא"כ י"ל דסוף סוף גם לאחרונים הנ"ל, יש בחימום לח שנצטנן לגמרי איסור דרבנן משום בישול ולא רק משום החזרה, וכ"מ ממש"כ מחה"ש בסימן רנ"ג וז"ל :"ואפשר דמג"א דס"ל דכי היכא דאיכא משום בישול, איכא משום בטל בישול הראשון, ה"ה דהוי כמניח לכתחילה דבטלה שהייה קמייתא", היינו שדין הנתינה לכתחילה נגזר מדין הבישול, אך אין זה מחייב שהיתר נתינה לכתחילה יבטל את גזירת הבישול של "בטל הבישול הראשון", וא"כ צ"ל שיש בחמום לח מבושל שנצטנן איסור מדרבנן גם משום בישול ולא רק משום החזרה. גם הפמ"ג כתב סברא זו בביאור שיטת המג"א וז"ל:"...לענין איסור להושיב לכתחילה אף יבש לגמרי - כל שנצטנן לגמרי הוי כמושיב לכתחילה ואסור מדרבנן שלא התירו אלא חזרה, הא חם במקצת אף שאין יס"ב – חזרה מקרי ושרי מדינא, וה"ה ע"ג קדירה שיש בה תבשיל שרי אף נצטנן לגמרי דאין דרך בישול בכך...הא בלח כה"ג יש בו חשש בישול ואסור אף ע"ג קדירה..."

על כל פנים, בין אם סוברים האחרונים הנ"ל שיש בדין חימום לח שנצטנן רק משום החזרה ובין אם סוברים הם שיש כאן גם משום בישול, כל אופן נתינה מותר יהיה רק כזה שיפתור את בעית ה"שמא יחתה" ו"מחזי כמבשל", כגון: שני היכרים. יתכן שבזה לבד סגי לאחרונים הנ"ל כהוה אמינא בריש הדברים, אם כי לא נראה כן כדכתבנו למסקנה, וא"כ גם לאחרונים הנ"ל, עדיין צריך לתת פתרון לסוגיית חימום לח שנצטנן גם מצד דיני הבישול. בכל מקרה, ברור מדבריהם שאיסור זה מצד בישול הוא איסור מדרבנן, כשיטה הראשונה.

נמצאנו למדים, כי לדעת רוב האחרונים, אפילו נאמר שהאיסור בחמום לח מבושל שנצטנן לגמרי הוא מדיני בישול ולא רק מדיני החזרה, איסור זה לרמ"א הוא לכל היותר איסור מדרבנן, ואע"פ שהאבנ"ז מביא סברא שהוא דאורייתא, זוהי דעת מיעוט וגם שם בדבריו לא ברירא ליה לגמרי.

4. דיני גרמא באיסורי דרבנן

אם נניח שבישול בשבת ע"י פלטה חשמלית המופעלת בעזרת שעון שבת הוי בישול בגרמא (דבר שאינו פשוט כלל ועיקר וידון להלן פרק 5) הרי שבנד"ד, בישול א"ב בלח שנצטנן לגמרי הוי איסור מדרבנן לרוב הפוסקים, ויש א"כ לעיין בדין גרמא באיסורי דרבנן.
דיני גרמא בהלכות שבת, נלמדים בעיקר מהמשנה והגמ' במסכת שבת בדין כיבוי דליקה, וז"ל המשנה (שבת ט"ז, ה'): "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶשׂ חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה". ומוסיפה שם הגמרא : "גרם כיבוי מי אמר ? אין מדקתני סיפא רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה מכלל דתנא קמא שרי". כלומר : ע"פ ת"ק , גרם כיבוי בשבת מותר. וכ"פ הטור והשו"ע, וז"ל המחבר : "תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עור של גדי מצדה האחר שלא תשרף ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו כשתגיע להם הדליקה דגרם כיבוי מותר".

דין זה בגרמא נכון לכל מלאכות דאורייתא בשבת וכ"כ הבה"ל : "לאו דוקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפילו בכל מלאכות הדין כן וכנ"ל". כמוכן, ההיתר הוא אפילו מתכוון לכך בהדיא וז"ל הבה"ל : "ומשמע בגמרא דאפילו אם מכוין לזה ג"כ שרי כיון דהוא אינו אלא גרמא וכן מוכח שם גם בדף ק"כ ע"ב דמפיק דגרמא שרי מדכתיב לא תעשה בו מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי ודומיא דעשייה שרינן בגרמא".

כ"ז נכון לשיטת הטור והמחבר, ברם הרמ"א פסק כדעת המרדכי שכל דין גרמא שהתרנו הוא רק במקום פסידא כדליקה, וא"כ לפוסקים כרמ"א, לכאורה לא ניתן להשתמש בהיתר של גרמא אלא במקום הפסד. אלא שבהלכות יו"ט (סימן תקי"ד ס"ג), פסק הרמ"א להתיר גרם כיבוי לכתחילה וז"ל: "ומותר להעמיד נר במקום שהרוח שולט כדי שיכבה אבל אסור להעמידו שם אם כבר הרוח מנשב (מהרי"ל)", כלומר: אע"פ שיכבה הנר בודאי, מותר לכבותו בגרמא, ומשמע שאף בלא הפסד מותר. אכן, המג"א שם הקשה על הסתירה בדברי הרמ"א, אך המשנ"ב הביא את יישובו של המאמר מרדכי, שביו"ט מותר גרם כיבוי גם בלא הפסד , וז"ל בשער הציון : "ומה שהקשה מ"א ע"ז מס"ב כונתו במש"כ שם בסק"ה דלא שרי גרם כיבוי אלא במקום פסידא כמ"ש סימן של"ד סכ"ב בהג"ה באמת אותה הג"ה אין לה מקור וכמו שכתב הט"ז בסוף סק"ו בסימן זה דלא מצינו חבר לשיטה זו וגם המ"א בעצמו סק"ז כתב דהרא"ש לא ס"ל שיטה זו ועיין במאמ"ר שכתב דאפשר דביו"ט לכו"ע שרי גרם כיבוי לכתחלה וכמשמעות התוספות ביצה דף כ"ב ועיין לקמיה, וכן הוא ג"כ דעת הא"ר והמטה יהודה כמו שהבאנו לעיל בסימן רע"ז בבה"ל וכן הסכים המאמר מרדכי להקל עכ"פ ביו"ט". עכ"פ , מדברי המשנ"ב משמע שתנאו של הרמ"א ע"פ המרדכי להתיר גרמא רק במקום הפסד הוא תנאי רעוע וזוהי הסיבה להקל ביו"ט לכתחילה.

על פי זה, גם באיסורי דרבנן יש מקום להקל לכתחילה גם בלא הפסד, וכ"פ הגרש"ז אויערבך : "...מ"מ נלענ"ד שכ"ז דוקא בגרם מלאכה דאורייתא, משא"כ בדרבנן, לא מצינו שאסור שהרי אפילו לענין יו"ט כתבו התוס' במסכת ביצה כ"ב ע"א דגרמא שרי לכתחילה אפילו שלא במקום פסידא, ואף שהמג"א כתב בסי' תקי"ד סק"ה דאסור, מ"מ בדרבנן ממש לא מצינו שאסור, וזה שגרם כיבוי אסור אעפ"י שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, כבר מבואר בראשונים שמאצל"ג חמורה יותר ונחשבת כדאורייתא". היוצא מכך, שאם נאמר שיש בבישול ע"י שעון שבת דין של גרמא, הרי שאיסורי בישול מדרבנן יותרו באופן הנ"ל.

5. דיני גרמא בשעון שבת

לכאורה, הפעלת מכשיר חשמלי בשבת ע"י שעון שבת אשר יגרום להפעלת המכשיר בשעה מאוחרת יותר, נכנסת תחת גדרי הגרמא, מאחר והפעולה מבוצעת בעקיפין ולא כתוצאה ישירה של חיבור המכשיר לשעון, אמנם הגר"מ פיינשטיין יצא חוצץ כנגד השימוש בשעון שבת אפילו חוברו אליו מכשירים לפני כניסת השבת וז"ל: "הנה לענ"ד פשוט שאסור להתיר זה שהרי ע"י מורה שעות כזה יכולין לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרים זה כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל". אמנם, באגרו"מ או"ח ח"ה, צדד יותר להתיר, אך הקל שם רק בשימוש לצורך תאורה אם כוון השעון לפני כניסת השבת, וכ"כ :"ורק בהדלקת וכיבוי הנרות דחשמל שנהגו העם להתיר אין למחות , ואולי גם מותר לכתחילה. ואין למילף מזה לשאר דברים, אף שלא ידוע לחלק".

אעפ"כ, פשט הדבר להיתרא בשמוש בשעון שבת ע"פ כללי הגרמא וכ"פ הגר"י נויבירט זצ"ל בשש"כ : "בשעת הצורך, מותר אף להכניס את התקע לשקע (בשבת עצמה), וכמובן כלאחר יד וכדלעיל, על מנת שהאור יידלק עם הפעלת זרם החשמל". והביא שם בהערות הטעם בשם הגרש"ז אויערבך, "דעדיף טפי מגרמא דעלמא, דלא שרינן רק במקום פסידא, שהרי כעת עוד לא נעשה שום דבר, אלא שמכוח פעולתו יצא דבר מה לאח"ז ולכן מותר לצורך שבת ויו"ט". יתכן וע"פ טעם זה ניתן לחלק ברמ"א הנזכר בפרק הקודם, שהתיר גרם כבוי ביו"ט גם שלא במקום הפסד, שכן פעולת גרמא הינה פעולה הגורמת לשני כוחות - היוצרים יחדיו מלאכה - להתחבר בזמן עתיד, כמקרה במשנה בו מים הנמצאים בכ"ח עתידים להפגש עם האש המתלקחת וליצור פעולת כיבוי. אמנם י"ל שכאשר אחד מהכוחות אינו נמצא כלל בעולם, כמו הרוח העתידה לכבות את הנר, שכרגע אינה כלל בעולם, זוהי גרמא דעדיפא טפי ובגרמא מעין זו אף הרמ"א מודה דשרי לכתחילה, ולכן פסק בתקי"ד להתיר לכתחילה גרם כיבוי.

נמצא, כי בהפעלת מכשיר חשמלי בשבת ע"י שעון שבת, יש פעולת גרמא, שיש מקום להתירה יותר מגרמא רגילה , עאכו"כ אם כל האיסור המבוצע ע"י הגרמא הוא איסור דרבנן.

6. דיני גרמא בבישול

כאמור לעיל, אסר הגר"מ פיינשטיין כל שימוש בשעון שבת לצרכי בישול מצד עובדין דחול או מצד אמירה לנכרי, אולם טעם זה לא פשט כפי שהזכרנו. אעפ"כ היו מפוסקי הדורות האחרונים שאסרו שימוש בשעון שבת לצורך בישול מטעמים אחרים הקשורים דווקא במלאכת הבישול.

ע"פ שיטת הגרצ"פ פרנק, דין גרמא לא חל כלל במלאכת הבישול שהרי כל מלאכת הבישול גופא היא ע"י גרמא, שהרי עד שמגיע התבשיל לחום שהיס"ב עובר פרק זמן מסוים ואין בישולו תוצאה מיידית של ההנחה ע"ג האש, ואעפ"כ חייבה ע"כ התורה וז"ל בשו"ת הר צבי : "אלא דמסתפקנא דכיוון דכל עיקר חיוב על מלאכת הבישול לעולם ע"י גרמא הוא, דהוא רק מעמיד ושופת על הכירה, ואם לאחר שהעמיד את הקדירה חוזר ונוטלה קודם שנתבשל אינו חייב, הרי דמעשה השפיתה לא חשיבא בישול, א"כ ע"כ דחייבה תורה על בישול אף דהוא בגרמא, וממילא דאין פטור גרמא במלאכת בישול, וכמו דאמרינן בזורה דאע"פ דגרמא הוא מ"מ בהכי חייביה רחמנא". א"כ, ע"פ שיטתו, גם בישול ע"י גרמא בשעון שבת, יהיה בישול עליו יתחייב מן התורה כאשר אין התבשיל מבושל כ"צ, או עכ"פ יעבור על איסור דרבנן בנד"ד של לח מבושל שנצטנן. וע"ע במש"כ בסימן קל"ו, שאסר לגמרי לחמם מרק שנצטנן באופן הנ"ל, אא"כ הניח אותו על הפלטה הכבויה כשלא נצטנן לגמרי.

אמנם לענ"ד, אין לסברא זו לגבי מלאכת הבישול כל ענין לנד"ד, שהרי דין גרמא חל כאשר שני כוחות נפרדים עתידים להפגש בעתיד וליצור מלאכה כדנכתב לעיל, וכמקרה במשנה שהמים בכלי החרס והאש המתלקחת עתידים להפגש. ברם במלאכת הבישול , כאשר שופת את הקדירה ע"ג האש, מיד מתחברים שני הכוחות ואף שפעולתם מתמשכת אין כאן גרמא כלל ועיקר, אולם בנד"ד כאשר שופת את התבשיל על הפלטה והיא קרה ואין כאן חשמל בעולם כרגע , שפיר הוי גרמא שהרי הכוחות – כוח החשמל והתבשיל - עתידים להתחבר רק בזמן עתידי.

גם אם אכן נאמר שיש בנד"ד דין של גרמא ממש, אכתי צע"ג מהברייתא המובאת בגמ' ביצה לד. :" תניא אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס כולן חייבין. והתניא אחרון חייב וכולן פטורין ? לא קשיא : הא - דאייתי אור מעיקרא , הא - דאייתי אור לבסוף" . היוצא מגמ' זו שכל אשר יש לו חלק בבישול , גם אם הניח את התבשיל לפני שבאה האש לעולם, לכל הפחות פטור אבל אסור , שהרי גם במקרה שרק האחרון חייב האחרים פטורין אבל אסורין. ע"פ גמרא זו פסק תרומת הדשן ומובא ברמ"א רנ"ג ה' :" לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאים הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים אבל ע"י ישראל אסור בכה"ג".והטעם שאסור ע"י ישראל, "דהו"ל כאחד נותן הקדרה ואחד האש דהראשון פטור אבל אסור" (מג"א ומשנ"ב שם).

ע"פ דין זה , יש לאסור כל בישול אפילו באופן של גרמא וכ"פ הציץ אליעזר שאסר לשים כל תבשיל שאינו מבושל כ"צ בשבת לפני ההדלקה של הפלטה החשמלית, וז"ל : "גם זה נראה לענ"ד בודאי, שלהשים התבשיל בשבת אסור אפילו לפני הגעת זמן ההדלקה...שהראשונים פטורים כשהביאו את האור לבסוף, אבל על איסור עוברים גם הראשונים...וכן חוזר וכותב המג"א בתורת כלל , וז"ל : והוי יודע שכל דינים דאוסרים משום בישול, אפי' ליתן על הכירה או התנור קודם קודם היסק אסור ...". גם הגר"י נויבירט פסק בשש"כ לאסור וז"ל : "...אבל בשבת עצמה אסור ליתן התבשיל עליה אפילו בשעה שאין הכירה מופעלת , אפילו כשהיא מכוסה...".

למרות דברים אלו שנכתבו ע"י גדולי הפוסקים, עדיין צ"ע שמא לא דמי לנד"ד, שהרי פשיטא שבדין של "אחד נותן הקדרה ואחד האש", אין כאן כל גרמא, שהרי שני הכוחות שנצטרפו כאן, כח התבשיל וכח האש, לא נצטרפו מאליהן כ"א ע"י אדם, והרי אדם הוא בעל בחירה חופשית וממילא נאסר הדבר לא רק לעובר העבירה שבישל ממש, כ"א גם לכל המסייעים לדבר העבירה שהיה להם חלק כלשהוא בבישול, שהרי לולא הדליק האחרון את האש, לא היו עוברים הם על כל איסור. אמנם, יסודו של דין גרמא הוא כאשר שני הכוחות נפגשים מאליהן ע"פ טבעם ששלול בחירה חופשית, כדין האש שעתידה להכבות ע"י המים שהרי טבעה של האש להתפשט ולהבקיע את כדי החרס ואילו טבעם של המים לכבות האש, וא"כ בנד"ד ששני הכוחות נפגשים מאליהם, שכח החשמל שעתיד להגיע ולפעול את פעולת הבישול לא מגיע ע"י אדם שני, כ"א ע"י טבעו של שעון השבת שכוון עוד טרם כניסת השבת, הרי שזוהי גרמא ממש ולא דמי כלל ל"אחד נותן הקדרה ואחד האש".

אכן החזון איש כותב בדין זה שמצד הבישול, באמת יש כאן גרם בישול המותר וז"ל :"אבל משום גרם בישול ליכא בהעמדה בתנור צונן שסוף חום לבוא, דגרמא לא אסרה התורה בכל מלאכות...וזה נקרא גרמא כדין קודר בכ"ח חדשים וכנותן מים לקבל הניצוצות...ונראה דגם איסור דרבנן ליכא דלא דמי לנתינת מים לקבל ניצוצות דהכא עדיין חסר כח החשמל לגמרי והשעון עדיין לית ליה כח הפתיחה ולא חמיר מכ"ח חדשים...ומיהו למש"כ המרדכי פ' כ"כ בשם ר' יואל דלא התירו גרם כיבוי אלא במקום הפסד, וכ"פ הרמ"א של"ד סכ"ב, הכי נמי בכל מלאכות אסור גרמא בלא הפסד", ואע"פ שבסוף דבריו כתב להתיר רק במקום הפסד זהו בבישול מדאורייתא וממילא בנד"ד שהוי איסור דרבנן בלבד, הרי שמותר לכתחילה. החזו"א שם אמנם אוסר חמום ע"י שעון שבת, אך לא מדיני בישול כ"א מדיני החזרה, שהרי אין שעון שבת פותר את הבעיות של "שמא יחתה" ו"מחזי כמבשל". אולם, ע"פ מש"כ בפרק 2, הרי שניתן לפתור בעיות אלו בדרכים אחרות.

גם הילקוט יוסף מצדד להיתר אף לשיטת הספרדים וז"ל :"ולענין הנחת תבשיל שנתבשל כ"צ ורובו לח בשבת, ע"ג פלטה שאינה פועלת, ואשר תפעל ע"י שעון שבת, הנה כיוון דבלח יש בישול אחר בישול , והוא איסור תורה, א"כ דמי לנתינת תבשיל שאינו מבושל ע"ג פלטה בשבת שעלתה הסכמת הפוסקים לאסור בזה...ואמנם י"ל דכיוון שמצינו סברא להקל אף בנתינת קדירה חייתא בשבת גופא על פלאטה שאינה פועלת, דסוף האש לבוא מעצמה קיל טפי מאחד נותן את הקדירה ואחד נותן את האש דפטור אבל אסור, אף שרבים פליגי על סברא זו , מכ"מ חזי לאצטרופי סברת הרמב"ם והרשב"א והר"ן דאין בישול אחר בישול גם בדבר לח..." , והביא שם עוד את דעת הגר"ע יוסף : "ולענין הלכה, שאלתי למרן אאמו"ר שליט"א והשיב לי, שלדעתו יש לצדד להקל לענין תבשיל לח מבושל כ"צ,ולצרף את סברת הרמב"ם דאין בישול אחר בישול גם בדבר לח, ובפרט די"ל דבכהאי גוונא הוי גרמא בעלמא. ומה גם די"ל דמה שפסק מרן לענין תבשיל לח דיש בישול אחר בישול היינו מתורת ספק, דכיוון שהוא ספק באיסור תורה שביק דברי הרמב"ם והרשב"א ופסיק ותני כדעת הר"י והרא"ש, ובהצטרף סניף נוסף, אין הכי נמי יש לדון דשמא נסמוך על דעת הרמב"ם, ועוד חזון למועד".

מסקנת הדברים, שדין גרמא בבישול ע"י שעון שבת נתון במחלוקת הפוסקים, ואף שיש לכאורה סברות חזקות לצד המקילים, אין לנו להקל באיסורי דאורייתא. אמנם בנד"ד, דבלאו הכי לרוה"פ יש לכל היותר איסור דרבנן, יש מקום להכריע ולהקל בחמום לח מבושל כ"צ שנצטנן לגמרי.

7. סכום להלכה

כפי שראינו, לחלק גדול מהאחרונים, דין בישול אחר בישול בלח הוא מדיני החזרה בשבת ואילו לחלקם האחר הוא מדין בישול מדרבנן. אשר על כן , פתרון הסוגיא חייב לתת מענה הן לדיני ההחזרה והן לדיני הבישול. לפיכך, אם ניתן את התבשיל הלח שנצטנן באופן המותר בנתינה לכתחילה בשבת, ואם אכן נצדד להקל בבישול בגרמא באיסורי דרבנן, הרי שזו מסקנת הדברים להלכתא :

מותר לחמם בשבת לח שנצטנן לגמרי ע"ג פלטה חשמלית העתידה להדלק ע"י שעון השבת, אם יתקיימו התנאים הבאים :
א. התבשיל מבושל כ"צ .
ב. מניח את התבשיל בזמן שהפלטה כבויה וקרה .
ג. מניח את התבשיל ע"ג היכר ולא ישירות ע"ג הפלטה (צלחת הפוכה, או קדירה ריקנית לשיטת החזו"א), וזאת כדי לאפשר נתינה לכתחילה בשבת.
ד. יסביר לאורחים את הדין שלא יבואו לטעות באיסור חמום לח.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה’ מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר".






👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות