שאלה
בשנים האחרונות הישתנתי. מבחורה טובה, מבית טוב הפכתי למשו אחר במהלך הזמן בעקבות מס' דברים שקרו עד שהגעתי למי שאני כיום. הגעתי לרמה כזו שאני לא מצליחה אפילו להאמין בקיומו של אלוקים. אבל לא על זה באתי לשאול. היתבקשנו לעשות עבודה במחשבת ישראל ובחרתי בנושא שמירת נגיעה, ואני כמו שניתן להבין כבר לא שומרת ממזמן. אני מנסה להבין.. ובאמת יש כמה דברים נכונים שבאים למנוע טעויות שיבואו לאחר אי שמירת נגיעה. מצד שני אני יודעת שלפני שהיה לי כל קשר עם בנים, ושמרתי נגיעה הייתי פשוט משו אחר. אני מרגישה כלכך טמאה אני יודעת שעשעיתי אינספור טעויות, ושהים אני משהו שונה ואני לא יכולה לחזור למה שהייתי פעם כי אני לא מוצאת טעם. אני מתמודדת מול השאלה:"אז שמרתי נגיעה-ולא יצא לי מזה כלום, ומצד שני עכשיו אני לא שומרת נגיעה ואני גם לא מפסידה שום דבר אחר." אני יודעת שהטעם הוא לשמור על טהרה ושזה לא יתפתח לדברים אחרים, אבל אם האדם יודע איפה הגבולות שלא, ויודע שהוא לא יעבור אותם אז מה הבעיה?! חוץ מזה שלפעמים יש דחף טיבעי בלגעת. כי לפעמים המגע זה כל מה שאתה יכול לקבל מאותו האדם(רק החיבוק או היד וכו'..)אני לא רוצה להיתנהג בצורה זולה, ואני כן רוצה שהבנים יכבדו אותי אבל אני לא חושבת שהשמירת נגיעה זה מה שיהפוך אותי לאחת כזאת. נורא מפריע לי בדת שהכול חיצוני צריך להיות צנועים, לא לגעת לחבוש כיסוי(כובע\כיפה)ולהתנהג בצורה מאוד מסויימת, ומצד שני האופי הוא מה שחשוב באמת!!! אני יכולה לא להתלבש הכי צנוע שבעולם או לא להאמין או להתפלל כל בוקר, אבל זה לא אומר שאני לא נותנת צדקה עוזרת לבנאדם במצוקה או מעריכה את מה שניתן לי. לא מפריע לי לגעת באנשים ולא מפריע לי שהם נוגעים בי(ואני חוזרת.. עד גבול מסוים*)אני מרגישה לפעמים שאני משקרת לעמי ולסביבה שלי לפעמים(לדוג' אני לא שומרת שבת,המשפחה לא יודעת ומצד שני כשאתחתן ויהיו לי ילדים אני כן רוצה להיות משפחה ששומרת שבת- וזה דיי סותר..) אני מתחילה שקוע בשאלות שגדולות עלי, מי הוא באמת אלוקים?הוא קיים? אם כן למה הוא ברא את הרוע? למה דברים מסויימים קורים?למה אנשים קרובים פוגעים בך? ולמה אנשים שאתה אוהב הם לא אותך? למה אנשים מתים? ולמה אחרים לא מקבלים אותך כמו שאתה? איך יודעים שיש המשך לעולם הזה? וכו'..מיליון שאלות כאלו שמסתובבות לי בראש ואין לי תשובות. אני שוקעת בעולם אחר משלי, אני מר
תשובה
א. היו הרבה חכמים שאמרו -אני יודע טוב את הגבולות ולא אעבור אותם. הנסיון מוכיח שכאשר לא מקפידים על נגיעה בקלות מדרדרים מנגיעה לשם חיבה לדברים יותר קרדינליים. (נגיעה שאינה לשם חיבה -אינה אסורה מעיקר הדין )
אז גם אם הצלחת לשמור על עצמך זה לא מבטיח כלום בעתיד. חז"ל לא סתם קבעו גבולות.
ב. כל מתבגר רציני שואל את עצמו שאלות מסוג השאלות שאת שואלת. זה טבעי ונורמלי. אם הוא לא שואל אז ה מראה שכל עבודת ה' שלו היא משהו טכני מצוות אנשים מלומדה.
ג. אי אפשר לענות על כל השאלות בבת אחת. צריל למצוא מסגרת שבה לומדים ומלבים את השאלות הללו.
ד.אם ההרגשה של התפוצוץ מבפנים היא ממושכת (כמה חודשים) כדאי לפנות לגורם מקצוע אם זה יועצת בית הספר אם את עדיין תלמידה או טיפול פסיכולוגי. יש מקרים ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" והוא נזקק לעזרה מקצועית מבחוץ.