שמירת נגיעה

שלום רב

אחלק את תשובתי לשניים, החלק הראשון לגבי ההלכה שנקראת "שמירת נגיעה" והחלק השני לגבי דיבור עם בנות.

א. ההלכה קובעת שעל גברים יש להתרחק מנשים מאוד מאוד. אחד הדברים שיש להתרחק בהם הוא באיסור שיש על גבר לגעת באשה מגע של חיבה. כל מגע שיננו מוגדר "לצורך" (רפואה למשל), מוגדר ע"י הפוסקים כמגע של חיבה. לכן, יש להשתדל ככל היכולת לא לגעת בנשים שאינן קרובות מדרגה ראשונה (אמא, אחות, סבתא). הדבר חמור עוד יותר כאשר יש קשר רגשי בין הגבר לאשה, שאז המגע, הלכאורה תמים, יכול בקלות להתפתח לידי דברים אחרים ובעיתיים הרבה יותר.

ב. אין איסור לדבר עם בנות. יש חובה, כמו שציינתי, להתרחק מנשים, לכן אסור לדבר דיבורים שעלולים להגיע לידי עבירה. בנוסף, דיבור של קלות ראש אסור גם בין גברים עצמם, לכן ודאי שאסורים גם עם נשים. הדרך הטובה ביותר לדבר עם בת הוא תוך כדי שמירת כל הלכות הצניעות האחרות, וכאשר עושים זאת על מנת לבנות ולתקן, ולא על מנת לקלקל את השורה.
כלומר, ככל שאדם מדבר עם מישהו יותר ומכיר אותו יותר, הוא מתחבר עם נפשו בצורה חזקה יותר. וככל שאדם מכיר יותר את חברו, הדבר גורם לו להפתח כלפיו עם ככל שגובר החיבור הנפשי ביניהם. לכן, אם בן משחנ"ש עם בת, ככל שיעבור הזמן הקשר הנפשי ביניהם יגדל. אם המטרה בהיכרות היא לשם חתונה קרובה - הדבר מצויין ואף מומלץ, היות ואדם צריך להכיר את מי שהולכת להיות אשתו. אך אם המטרה אינה חתונה בעתיד הקרוב, אלא ידידות (וגם אם בעתיד היותר רחוק ישנם כוונות לחתונה משותפת), סופה של הידידות להפוך לאינטימית יותר ויותר, ולכן הדבר עלול להיות אסור. כדי להמנע מהגעה לאותו מקום אסור - קבעה ההלכה שאסור להגיע לדיבור אישי ואינטימי עם בנות.

אני חושב שהדרך להתגבר על הצורך ב"לדעת" לדבר עם בנות בכלל, היא בפעילות חברתית בונה משותפת (למשל התנדבויות משותפות וכד'), תוך הקפדה על כל כללי הצניעות ותוך דאגה להימנע משיחות נפש כלשהן. אם הקשר ישאר ידידותי בלבד, מתוך זה שיהיה תלוי בעוד אנשים, הוא לא יהפוך לאישי. במצב כזה אין פסול בלדבר עם בת, ואז ניתן להגיע לידידות, שהיא באמת ידידות ולא מעבר לזה, עם בנות. ההקפדה חייבת להיות כל הזמן, ובמפגש בין המינים חשוב הרבה יותר להקפיד לא להגיע ל"מושב ליצים".

בהצלחה רבה
אריאל ט.

(המשיב אינו רב)