שאל את הרב

שמירת ההלכה בסניף מעורב2

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 08/02/02 08:55 כו בשבט התשסב

שאלה

שלום כבוד הרב,

רציתי להגיב לתשובה שנתת לחניכה ששאלה- איך נמנעים מהתאהבות ומרצון לחבר בבני עקיבא?!

תשובתך היתה-לנסות להפסיק לחשוב על כך, ואם אי אפשר- לעזוב את הסניף ולהקים מסגרת ראויה יותר.

בתור מדריכה בתנועה אני מוכרחה למחות.

ראשית, לעניות דעתי צריך להתייחס למשיכה ולרצון לקרבה לבני המין השני, כדבר רצוי ואף מבורך. לא עלינו, היום הדברים לא כל כך ברורים (ע"ע התכתבות לא נעימה במיוחד שאתה מנהל עם הומוסקסואל). הרצון לקשר עם בן וליצירת משהו משותף ביחד מלמד על התעוררות כוח החיים בכל נערה, וזה דבר נפלא. כואב לי לקרוא שההסבר שקבלה הנערה ל'איסור חברות' הוא "כדי שלא להגיע לדברים גרועים יותר"- האם כאשר מגיעים לחברות למטרת נישואין, אז הבעיה הזאת אינה קיימת? מדוע לא הסבירו לה שחברות היא דבר יפה, טבעי ורצוי- אבל לא בגילה הצעיר?!

כמובן שלא צריך שהדבר יהפוך לעיסוק תמידי בענייני בנים, במיוחד כשזה גולש למחשבות לא טהורות, אבל הרי בסופו של דבר בעוד כמה שנים תצטרך הנערה הזאת להכיר מישהו ולאהוב אותו- למה להדחיק את הכוח הזה שקיים בה? למה לתת את התחושה שאהבה היא דבר מלוכלך, חלילה?

לגבי עזיבת התנועה- שוב, קשה לי לקבל זאת. אני מאמינה שניתן ורצוי להתמודד גם בחברה מעורבת. מניסיון, בנים מכבדים בת שבוחרת להיות צנועה ולהתרחק מענייני בנים-בנות. הם גם ילמדו ממנה צניעות מהי. לא צריך לעזוב את התנועה! כך ישארו בבני עקיבא רק אלה שלא אכפת להם מצניעות, ובאמת מצב התנועה יהיה רע מאוד. ככל שישארו בבני עקיבא יותר אנשים חזקים ברוחם, אידיאליסטים וצנועים כך המצב התנועתי כולו ילך וישתפר.

אין בכוונתי לערער על דבריך, אבל כיוון שלשאלה ולתשובה היה אופי של יעוץ והכוונה יותר מאשר פסק הלכה, הרשיתי לעצמי להתערב ולהעיר.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

בס"ד

שלום וברכה

למדריכה שלום

שאלת אותי למה הצעתי לחניכה שלך שהיא תלמידת אולפנא שלא לבוא לסניף בני עקיבא כשהיא אומרת שהיא "חוששת מהתאהבות".

ותשובתי היא כי החשש שלה הוא כל כך נכון ואמיתי כיון שמדובר כדבריך ב"התעוררות כוח החיים בכל נערה, וזה דבר נפלא".

הדבר הנפלא הזה הוא הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים. צריך לטפח אותו בזהירות כי הוא הכוח שאיתו נבנה את החיים שלנו, איתו ניצור "אהבה" בבית שלנו. איתו נעבור את כל המשוכות של החיים מתוך אמונה ולא מתוך יאוש ח"ו.
הכוח הזה הוא כוח החיים. ואת יודעת שאין במילותי שום מילה אחת של הגזמה. בודאי מיעטתי לתאר את חשיבותה של ה"אהבה".

אני סומך עליך שתמצאי בחז"ל את כל מה שקיצרתי כיון שהם האריכו לתאר את חשיבותה של ה"אהבה" בהלכה במדרש ובקבלה. את בודאי יכולה למצוא לזה מקורות שונים הכתובים בתורה, שנוים בנביאים, ומשולשים בכתובים. הם מפורשים על ידי חז"ל וכל גאוני ישראל לדורותיהם איש איש בסגנונו.

מאידך אנו לא צריכים לחפש את הנזק הנורא שיש בחברה של היום כשלא מנווטים את כח האהבה" בדרך נכונה. ישראל היא המדינה הרביעית בעולם בסחר בנשים "סחר" שכולל עבדות, ניצול, ניאוף, בגידות, רשעות, צער, בכיות, מכות, אלימות סמים ופשע וכד'. בכל פעם שמישהו משתמש בשירותיהן של הנשים הללו - יש נשים אחרות שמחכות בבית ובוכות על ה"בעלים הנאמנים" שלהם ההולכים לרעות בשדות זרות.
כבר אמר מפכ"ל המשטרה את דברו שקשה להלחם בתופעה כשיש לה דרישה כל כך גדולה ו"סוחרי העבדים" מקבלים כסף טוב על סחורה טריה. המציאות היא ש"סוחרי העבדים" הללו ימצאו כל פירצה בגדר להבריח את ה"פרוצות" האלה. שימי לב לעובדה העולה מדבריו של מפכ"ל המשטרה - אנחנו המדינה הרביעית בעולם עם "דרישה לנשים שניתן לנצל אותן".
הרוע אולי אולי אינו שייך אלינו אבל יש בהחלט חלקים אחרים שנוגעים בשולים של החברה שלנו שכן שייכים אליו. הצפייה בטלויזיה כוללת התבוננות בנשים שהפקירו את גופם ברצון, בפיתוי או באונס והן משמשות מודל חיקוי זול להרבה בנות אחרות.
לצערינו "זילות הנשים" נמצאת לא רק בשידורים הכחולים בכבלים ובלוין אלא גם בשידורים הרגילים בשעות מאוחרות. וראי בענין זה כמה וכמה כתבות בעיתונות החילונית שיכולות רק לצעוק את העלבון אבל הכסף של כולנו שחברות הכבלים\לוין\ערוצים גורפות לכיסם כל שעה ושעה הוא יותר משמעותי עבורם מכל כתבת ביקורת.
כל זה הוא הרע בהתגלמותו והוא בא מתוך קילקול הדבר הנפלא ביותר בעולם - ה"אהבה". ולכן המסקנה היא שהשורש של הדבר הנפלא ביותר ושל הדבר הנורא ביותר - הוא אחד.
אני כותב את כל זה כדי שנדע להיכן כוח האהבה מגיע כשלא שומרים עליו. וכדי שנדע כי חובת השמירה גדולה בדיוק כמידת גודל חשיבותה של האהבה. אנחנו צריכים לדעת כי על מנת שלא ניפול ב"רוע" הזה ולא נתקרב איליו אפילו לא צעד אחד קטן - צריכים הרבה זהירות.
מוטלת עלינו "חובה גדולה" של זהירות שלא לדכא ח"ו בכי הוא זה את הכוח הנפלא הזה "האהבה" אבל באותה נשימה אנו יודעים שמוטלת עלינו "חובה גדולה" גם לכוונו בדרך הנכונה.

קיראי עכשיו את מכתבי אל החניכה שלך וראי אם יש בו זילזול או הכוונה לדיכוי ה"אהבה". אני קראתי גם את מכתבי האחרים שכתבתי על נושא זה לשואלים אחרים, ולא מצאתי ח"ו התיחסות ל"אהבה" כאל דבר מלוכלך ח"ו. בכל מקרה - אם מתוך דברי עלה באיזה מקום חשש שכזה - הריני מוסר מודעה שלא לכך נתכוונתי.
מתוך חשש שאולי לא ראית את מכתבי לחניכתך, אולי רק שמעת עליו על כן אני מצרף לך אותו כאן.

----------
ל,,,,
שלום

אם את מסוגלת לכך - כווני את מחשבותיך באופן כזה שלא יפנו כלפי בנים. ככל שאת חושבת עליהם יותר - יותר את מגיעה למצבים הקרובים ל"התאהבות". ככל שחושבת פחות - פחות.
אם זו משימה קשה עבורך, ובאמת זו משימה קשה עבור כל אחד, תשתדלי להדיר את רגליך מהסניף. אולי תפגשו כמה בנות ותקימו מסגרת בני עקיבא נכונה יותר - בתחילה בניכן לבין עצמכן, עיסקו בפעולה רצינית שתתאים למה שאתן רוצות ולא למה שמקובל בחברה אבל לא מקובל עליכן.
רק בנות שתעמודנה על דעתן יחוללו מהפכה בחשיבה ומהפכה בהתנהגות. מהפכה מתוך ענוה ואהבה. מתוך אמונה ויושר.

בהצלחה
----------

מסקנת דברי היא שחינוך בחברה מעורבת "אולי" יכול להיות מקום סביר לבנות מסוימות, אבל להרבה בנות הוא עלול להיות מקום שבו מתפתחים ב"עיסוק תמידי בענייני בנים" ומי מתיר לנו לעודד בנות להכנס למסגרת שיכולה להזיק לחלק גדול מהן. אבל שימי לב היטב - לרוב הבנים מסגרת מעורבת היא מקום שבו כל חניך כמעט "גולש למחשבות לא טהורות".

לכן רוב מוחלט של רבני ישראל - מאלה שאוהבים את בני עקיבא חושבים שצריך להפריד בין בנים לבנות. כדאי לקרוא היטב את המקור ההלכתי שעליו מתבססים כל מי שאומרים כי בני עקיבא היא לכתחילה וראי בעצמך האם כך הם דבריו.
הרב וינברג זצ"ל (בשו"ת שרידי אש חלק ב סימן ח) כותב כי הוא מתיר את ישורון כדי למנוע התבוללות וכד' בגלל מצב החינוך בצרפת. ההיתר שלו הוא להנהגת הציבור, למזכ"ל התנועה מרדכי יוגב. ולרבנים שעומדים מאחרי בני עקיבא בהמשך פעולתה. וגם הם בודקים כל פעם האם התנאים שהיו בזמן שהרב וינברג כתב את דבריו משום "עת לעשות לה'" הם התנאים גם היום.
אין בדבריו בשום אופן היתר לתלמידה שלומדת באולפנא ונמצאת בדרך של עליה ללכת למסגרת של "בדיעבד" ושל "עת לעשות לה'". ממש לא.

זיכרי נא!
פעם רוב הנוער היה מתחנך בבתי ספר מעורבים והרב משה צבי נריה זצ"ל הוביל מהלך גדול שהיום מקיף כמעט את כל הנוער הדתי בישיבות ובאולפנות, זהו מהלך חינוכי שאחד ממרכיביו הבסיסים הוא הפרדה בין בנים לבנות. הדרך שלו מצליחה והולכת יום יום. הדרך שלו היא הדרך שבה הלכנו במשך מאות ואלפי שנים. היא הדרך שכתובה בכל סעיף וסעיף בשולחן ערוך ומכיון שאנחנו יודעים שאלוקים שנתן לנו את התורה מתוך אהבה, גם אנו מקיימים את את ההלכה הזאת באהבה.
אי אפשר לומר של"בית הספר" יש הלכה אחת וב"סניף" יש הלכה אחרת - צריך מישהו כמו הרב צבי נריה זצ"ל שימשיך את המהפכה הזאת. וזה מה הצעתי לחניכה שלך, ולכל מי שיקרא את מכתבי.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות