שמחה משפחתית וריקודים מעורבים

שלום לך,
קודם כל אני מתנצלת על האיחור הרב במתן התשובה. האמת שמי שצריך להתנצל זה המחשב,על שלל בעיותיו,מפני שאני עניתי דווקא מהר,כי הרגשתי בצורך הדחוף שלך,אך הוא לא שיתף פעולה ומשום מה הייתה תקלה במשלוח התשובה. ולכן אני יושבת ותוהה עכשיו-איך הסתדרת? והאם תשובתי עדין רלוונטית עבורך. אנחנו יודעים שהכל מאת ה´,וכנראה שכך היה טוב עבורך לקבל את שובתי כעת,ולא במועד מוקדם יותר,כנראה הרגשות שחווית במהלך הזמן הזה,בו אני הייתי בטוחה שקיבלת את ההודעה ועד לרגע זה,היו הכרחיים וטובים עבורך (אולי גם הפתרונות שהגעת אליהם בכוחות עצמך...) ולעצם שאלתך- אני מתפעלת מאד מכך שחזרת בתשובה בגיל צעיר כל כך! אני בטוחה שזהו תהליך קשה ומורכב,מה שמלמד אותי שאת בחורה בעלת עומק ומחשבה. רצון אמיתי ליושר ואמת. אני מצדיעה על! יש לך זכות גדולה במיוחד שלא כל אחד או אחת זוכים לה. אני מבינה שלא הסתפקת בידיעה הכללית,ריקוד מעורב הוא דבר אסור,אלא בדקת לעומק את הסיבות וכעת ברור לך על מה ולמה הדבר אסור.
ואכן זו בעיה מאד קשה. אני חושבת שניתן להתייחס אליה בשני מישורים. המישור שהוא פנימי יותר- את בינך לבין עצמך.
והמישור החיצוני- את מול הסביבה.
נראה לי שהפתרון נמצא בקשר שבין שניהם.
כתבת שאת מבינה ויודעת את האיסור ואני חושבת שמגיע לך צל"ש שאת בגילך לא רק שעשית צעד אמיץ ושונה של חזרה בתשובה כללית,אלא גם בודקת כל מקרה שאת נתקלת בו לעומקו מתוך רצון אמיתי לעמוד בניסיון. אך תשאלי את עצמך,עד כמה את באמת בטוחה בעצמך שהבנת את האיסור.
אמ...
בואי נראה- "שלום אני בת 15 חזרתי בתשובה לפני שנה בערך והבעיה שלי היא כזאת: בעוד שבועיי´ם בע"ה אחותי מתחתנת ובארוע יגישו חזיר ((ח"ו). בהתחלה היה לי קשה לקבל את העובדה שאני לא יוכל לאכול בחתונה של אחותי זה היה נראה כ"כ הזוי, לא הגיוני ובעיקר בלתי אפשרי! אבל עכשיו כשאני מבינה ויודעת את האיסור בדבר אני כ"כ רוצה לעמוד בניסיון הזה אבל לא יודעת איך בדיוק!"
מה את אומרת? נשמע לך הגיוני?
או אולי...
"שלום אני בת 15 חזרתי בתשובה לפני שנה בערך והבעיה שלי היא כזאת: בעוד שבועיי´ם בע"ה אחותי מתחתנת והארוע יערך בשבת. בהתחלה היה לי קשה לקבל את העובדה שאני לא יוכל להיות בחתונה של אחותי זה היה נראה כ"כ הזוי, לא הגיוני ובעיקר בלתי אפשרי! אבל עכשיו כשאני מבינה ויודעת את האיסור בדבר אני כ"כ רוצה לעמוד בניסיון הזה אבל לא יודעת איך בדיוק!"
טוב,בטח הבנת את הרעיון.
מה שאני באה לומר זה,שככל שלנו ברור שהדבר שעומד לפנינו בכלל לא בא בחשבון,אין אפשרות כזו-כך גם אנו נשדר את הביטחון הפנימי הזה כלפי חוץ. אין לי ספק, שככל שתחזקי את עצמך בכך שאת עושה את הדבר הנכון שה´ רוצה ממך כך יתקבל הדבר בצורה טובה ואמיתית אצל בני משפחתך.
כעת רק נשאר לנו לחשוב ביחד,איך ניתן לעשות זאת בצורה הכי טובה.
אחרי שאת יודעת ובטוחה שאכן אין אפשרות לרקוד בארוע מעורב,הייתי מציעה לך לא להשאיר זאת לרגע האחרון,אלא כן לנסות ולפתוח את הדברים בזמן מתאים לפני החתונה.
אולי אפילו לא פנים אל פנים אלא במכתב שבו לא אחד יש את הזמן והפניות לחשוב,להרהר בדברים ולא להגיב מהבטן.
אני חושבת שאם תכתבי לאחותך או להוריך (אולי לשניהם...) מכתב ובו תספרי להם על הרצון האמיתי שלך לקחת חלק בשמחה המשפחתית,תחשפי בפניהם את תחושותיך לגבי החתונה והשמחה שאת מרגישה ותשתפי אותם בקושי שלך,בכך שאינך יכולה להביע את שמחתך במסגרת הריקודים,אלא רק בדרכים אחרות (אולי אפילו תראי להם את המכתב ששלחת אלינו...) אני חושבת שאם תעשי זאת ממקום אמיתי. פתוח וכנה. הדברים יובנו ויוכלו להתברר בצורה טובה ללא כעס ופגיעה.
דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב...
אני מקווה שהצלחתי לעזור ולו במשהו
ושוב סליחה על האיחור הרב.
את יותר ממוזמנת להמשיך ושאול אם את מרגישה צורך בכך,
או סתם לשתף אותי במה החלטת לעשות.
בהצלחה רבה.
הלל
hall.alis.77@gmail.com