שמחה בפורים - על ההרג ?

שלום וברכה

אשמח אם תקראו ביחד את:

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=149625


בין השאר כתבתי שם כך:


שלום וברכה

יש שאלות הרג רבות בהיסטוריה של עם ישראל. לאורך ימי אני מתמודד עימם בדרכים רבות ומגוונות, והן מהוות לגבי שאלות קיום משמעותיות ביותר. אני מבקש להדגיש כי שאלותיי נובעות בשל העובדה שהתנ''ך מהווה לגבי מקור הן לגבי מצוות ההרג והן לגבי החובה של האדם לנהוג באופן מוסרי בצורה משמעותית ביותר, והסתירה אפוא היא פנים-אמונית, ולא סתירה שבין עמדותיי שלי ובין עמדות התנ''ך.

אולם דווקא במגילת אסתר שאלה זו לא עולה לי כלל וכלל, ולדעתי אתם לא קוראים נכון את פשט המגילה. ההרג במגילת אסתר, ברובד הגלוי שבה, אינו קשור כלל למצוות מחיית עמלק, אלא לדבר מה מוסרי וצודק והכרחי.
וזה פשוטה של המגילה: האגרות הראשונות התירו לכל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים: ''וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז''.
אגרות אלו לא בוטלו, והמגילה מדגישה פעמים רבות כי כתב אשר נכתב בכתב המלך ונחתם בטבעת המלך – אין להשיב.
מה שהותר ליהודים לעשות, לאחר תחנוניה של אסתר, הוא להקהל ולעמוד על נפשם, לאמור: להילחם כנגד אלה שביקשו להורגם: ''וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים. אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז''. שימו לב שאפילו הכתוב עצמו מדגיש ''הצרים אותם''.
דווקא מי שנאבק על הטוהר המוסרי ועל מניעת הרג מיותר צריך להיזהר שלא לטשטש בין הרג מותר ובין הרג אסור. בעיני, זוהי חובה מוסרית ממדרגה ראשונה להקהל ולעמוד על נפשנו כנגד הצרים המבקשים להרוג אותנו ולהשמיד אותנו. לא מדובר כלל בהרג חסר הבחנה, אלא במלחמת מגן מוצדקת ומוסרית !
אני מבקש להדגיש כי דברי אינם אפולוגטיקה משום סוג שהוא, אלא יונקים מפשוטה של המגילה כפי שהיא כתובה. אני מציע לכם לקרוא שוב את המגילה ולראות שזה מה שכתוב בה. אני מבקש כמובן להדגיש כי יש סיפורי הרג מקראיים בעייתיים ביותר שאנו חייבים להתמודד עמם. ברם, עצתי לכם, כמי ששמים עצמם כנאבקים למען זכויות האדם, לא לטשטש את ההבדל בין מלחמה מוצדקת ומוסרית ובין הרג אסור ומחפיר, שכן טשטוש זה לא זו בלבד שאינו נכון – הוא ירחיק מהמאבק הצודק למען זכויות אדם רבים רבים שעולמם המוסרי מכיר בשני הצדדים של המטבע.
כל טוב