שאלה
מאז הגירוש של גוש קטיף אני לא שמחה ביום העצמאות. אני עליתי לארץ מאיראן לפני בערך 20 שנה מתוך אהבה עזה לארץ ומתוך ציונות של ממש(וזה מה שההורים שלי החדירו בי) וכשאני רואה את המנהיגים שלנו מוסרים חלקים מהארץ ומוכנים למסור עוד חלקים וכל זאת למרות שהם רואים שמסירת שטחים מהארץ לאויב מביא לאסון, אני לא מבינה למה אני צריכה להתלהב ולהיות ציונית. אולי החרדים צודקים שאין לשמוח ביום העצמאות עד שיבוא המשיח כי אנחנו עוד מעט גם נאבד את העצמאות עם כל הויתורים הטיפשיים האלה לאויבים שלנו.
תשובה
שלום!
אנחנו אוהבים את ארץ ישראל לא בגלל מנהיגינו, ושמחים ביום העצמאות לא בגלל ממשלתנו.
אנחנו אוהבים את ארץ ישראל בגלל שהיא נחלת ה', ואנחנו שמחים שהוא נתן לנו אותה, שבה אנחנו קרובים יותר אליו וזוכים לקיים מצוות רבות שאיננו זוכים לקיים בחו"ל.
ביום העצמאות אנחנו מודים לה' על שבחסדיו מצב עם ישראל השתנה לטובה עם הקמת מדינת ישראל. מצער מאוד שמנהיגי המדינה אינם מבינים את המשמעות של המתנה הגדולה שנתן לנו ה', אבל זו אינה סיבה לא להודות לו.
הרב ישראלי זצ"ל בספרו "ארץ חמדה" מבאר את המיוחד דווקא ביום זה, ה' באייר, שבגלל זה חובה עלינו להודות לה' דווקא ביום זה.
הרב סולובייצ'יק זצ"ל במאמרו "שש דפיקות" נותן שישה דברים שבהם התהפך מצבו של עם ישראל לטובה בעקבות הכרזת המדינה בה' באייר. ואנחנו לא כפויי טובה.
חכמים אמרו ביקורת על חזקיהו המלך שלא הודה לה' על הצלתו מידי סנחריב למרות שמצב עם ישראל הוסיף להיות קשה, אבל על הצלה, אפילו היא זמנית, צריך להודות.
אז אנחנו לא נהיה כפויי טובה ונודה לה' על כך שהוא נתן לנו את ארץ ישראל ועל כך שהוא נתן לנו לפני שישים שנה לשלוט על חלק מארץ ישראל. ויחד עם זאת נתפלל אליו שיפקח את עיניהם של מנהיגינו או יחליף אותם במנהיגים שעיניהם פקוחות ולא יעשו לא שטויות ולא רשעויות.