שאלה
שלום רב,
נתקלתי בזמן האחרון בכמה הלכות ברורות שנפסקו בשו"ע, שכיום המנהג שונה בתכלית מהכתוב שם לדוג'.
·הרמ"א טוען שיש להניח תפילין בחוה"מ, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לא להניח כדברי המחבר.
·הרמ"א כותב שאין לברך שהחיינו בברית מילה, ואילו בא"י מקובל גם בקהילות האשכנזים לברך כדברי המחבר.
·לא קורעים על ערי ישראל ויהודה, ועל ירושלים.
להלכות הללו יש להוסיף שבא"י מקובל לברך ברכת כהנים גם בשחרית, לעומת חו"ל שם מקובל לברך רק במוסף.
כפי הנראה ההבדל הוא שבא"י יש שמחה מרובה, וע"כ מברכים ברכת כהנים כל השנה, וע"כ מברכים שהחיינו בברית, ע"כ לא מניחים תפילין בחוה"מ, ומאותה סיבה אין קורעים על הרי יהודה וירושלים.
א. האם יש סיבות אחרות למנהג הנוגד את פשוטה של ההלכה?
ב. מהי אותה השמחה שיש בא"י, האם אפשר להגדירה? ומה הקשר בין ההלכות הללו לריבוי השמחה?
בתודה רבה מראש! (אני שואל רבנים נוספים)
תשובה
השלום והברכה
שאלותיך שאלות חכם, וראויות להתייחסות ארוכה אך בידי להתייחס רק בקצרה
א. איני בטוח שהמכנה המשותף לכל ההלכות הוא השמחה בא"י, אך זהו אכן כיוון אפשרי וראוי לחפש האם נכון הוא.
ב. השמחה בא"י היא שאנו זוכים לדור בהיכלו של מלך, מקום בו עיניו מראשית שנה עד אחריתה, ואנו שמחים להיות קרובים אליו יתברך וממילא להיות מבורכים יותר. כך נאמר במסכת ברכות שאסור לאדם למלא פיו שחוק בעולם הזה אך מתי מותר ? "בשוב ה' את שיבת ציון" וזו גם חזרת השכינה מגלותה וכן השמחה
בברכה
אלישע פיקסלר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם