שאלה
שלום.
אני נשואה כבר 5 שנים. אני דתיה מבית דתי ולפני שהתחתנתי בעלי הגדיר את עצמו כמסורתי. כשדיברנו לפני החתונה הוא אמר שישאר מסורתי, אך ישנם מצוות שיתחיל לעשות. שאלתי אותו אם הוא יעשה זאת "בשבילי" או כי הוא זה שרוצה והוא אמר- שבשבילו. הוא אכן התכוון לזה ובתחילת חיי הנישואים הוא חבש כיפה, הלך לבית הכנסת בשבתות וכו'. לאחר מס' חו' הוא טען שהדברים מאוד קשים לו והוא ירד כמעט מהכל. הוא אמר לי שאני גורמת לו לסלוד עוד יותר מהדת בדרך בה הבאתי לו את הדברים.
יש לנו 3 ילדים ואני כל כך לא רציתי לכפות דת, ולכן היה לי חשוב לשמוע שהוא רוצה מעצמו לעשות זאת לפני שהתחתנו. הוא בא מבית מסורתי, אך הופתעתי לגלות שהם הולכים להתפלל רק בחגים, אפילו לא בשבתות. למעשה, ישנם דברים שלא ידעתי, כמו- שבעלי בעברו אכל לא כשר. כשגיליתי זאת הוא אמר שלא חשב לספר לי זאת כי לא חשב שזה כ"כ חשוב וממילא הוא לא יחזור לזה. לצערי, עם הזמן הוא גם לא כ"כ מקפיד על אוכל כשר, למרות שהוא נמנע מזה בתוך הבית.
בעלי מתגלח בסכין, כי טוען שהמכונה גורמת לו לגירויים. הוא לא מניח תפילין, למרות שאבי קנה לו לאחר שהקנייה הותנתה בזה שיניח כל הזמן ובעלי הסכים, כלומר- כנראה שרצה...
בעלי אומר שלא בשביל הילדים הוא צריך להיות דתי ואת החינוך הדתי הם יקבלו ממני והוא לא ישים לזה מכשול, אלא ידרבן אותם להקשיב לי. סה"כ- עובדה זו נכונה עד עתה, למרות שאת הדוגמא האישית שזה כ"כ חשוב, אין כמעט מצידו! בעלי אומר שאמונה בינו לבין בורא עולם זה עניין אישי ואינני צריכה להתערב בזה, ולא בגלל זה מפרקים נישואים.
סליחה שזה כ"כ ארוך, אך רציתי לציין פרטים שמבהירים יותר.
כבוד הרב, מה עליי לעשות? זה גורם לי לעצב רב מאוד שאני רואה את בעלי מתנהג כך מבחינה דתית ואני יודעת שאם הדרך הזאת לא תשתנה אצלו, זה יגרר גם לילדים בסופו של דבר, למרות הכל.
תשובה
שלום וברכה
המציאות שאת נמצאת בה אינה פשוטה. היא אינה פשוטה לך, ובוודאי למי שמתבונן מבחוץ ולא מכיר אתכם כראוי אין אפשרות אמיתית לייעץ ולומר מה כדאי לעשות. אני יכול לנסות, ולכתוב את אשר אני חושב במקרים מעין אלה ברמת העיקרון. את כמובן צריכה לגזור מהדברים את מה שמתאים לך ומה שנראה נכון בהקשר שלכם, ולחיות לאור הבחירה החופשית שלך.
א. הדבר היסודי ביותר הוא שלום בית. הוא היסודי ביותר גם בשל העובדה שזה גרעין הקיום שלכם; גם בשל העובדה שהדרך היחידה שהוא יתקשר באמונה ובמצוות עוברת דרך התחושה הטובה שלו ביחד עמך, ושאתם לא יריבים ולא אויבים, אלא שותפים עמוקים; גם בשל העובדה שהדבר החשוב ביותר כלפי הילדים – גם לבניין האישיות שלהם וגם מבחינת דתית – הוא שיהיה שלום ביניכם.
ב. על כן, שימי לך כמטרה ראשונית את הדבר הזה. לא רק זאת, אלא נסי להביא למצב שגם הוא ישים את הדברים כמטרה הראשונית שלו. נסו לחזר מחדש האחד אחרי השני, להתאהב מחדש, ולחיות חיים טובים ביחד. לא להזכיר דברים מהעבר, לא לבלוש האחד אחרי השני ולא לחפש חסרונות. להפך – לבנות ביחד את העתיד, לתת האמון האחד בשני ולחפש את היתרונות הטובים האחד בשני.
ג. הקשר עם הקב"ה חייב לעבור דרך הבחירה החופשית של האדם. אפשר לכפות להתנהג כלפי חוץ כדתי, אולם לא ניתן להפוך את האדם למאמין בכפייה. אל תנסי לכפות עליו. גם אם הוא התחייב בעבר לעשות זאת. כאמור, הדבר שכן תצפי ממנו לעשות הוא להתאהב בך ולהתנהג כמו בן זוג אמיתי, כאשר גם את נפתחת כלפיו ומאפשרת לו לאהוב.
ד. עדיף שהילדים ידעו את האמת מאשר לנסות לרמות אותם. הסיבה לכך היא פשוטה – אי אפשר לרמות ילדים. ילדים שצומחים בבית בו אומרים להם שאבא לא דתי ואמא כן, אבל הם אוהבים מאוד האחד את השני, והם החליטו לזכות את הילדים בחינוך דתי ובכיוון אמוני – הם בעלי הסיכוי היותר גדול לבחור בחיים של אמונה. זה לא וודאי, כמו שגם לא וודאי שילדים שצומחים בבית ששני ההורים תורניים מאוד יהיו דתיים. הבה נזכיר לנו את פרשת השבוע ואת ילדיו של אברהם אבינו ע"ה, ושל יצחק ע"ה, ונזכור כי אין לנו מתכון פלא לגדל ילדים לכיוון של אמונה.
אני חושב שזו הדרך הראויה ללכת בה, ובעזרת ד' תראו טוב בחייכם.
כל טוב