שכל דארץ ישראל

שלום

מה שכתב הרב שם, מאדיר פי כמה את רמתם של חז"ל.
שהרי הם ישבו בחושך הגלות, וברוח קודשם וחריפות השכל, מצאו את אור ד' בכל נושא, לאחר דיון ארוך ועמוק.
התלמוד הבבלי הוא הופעת רצון ד' בעולם, דרך השכל ולא דרך הנבואה. וכך גם התלמוד הירושלמי, אם כי הוא פחות נצרך לדיונים בשל הסיוע של רוח הקודש של א"י לכוון לאמיתה של תורה.
הפסיקה היא כבבלי משום שר' יוחנן לא הספיק לערוך את הירושלמי כראוי, בשל המלחמות וכו', וגם אין בידינו ולא היו ביד הראשונים את כל חלקי הירושלמי בצורה בהירה כמו הבבלי. יש בירושלמי הרבה אי דיוקי נוסח וכו'.
חז"ל הם בחינת א"י בגלות, ויכלו בסברותיהם ודרשותיהם לכוון לאמיתה של תורה. 'אחד הנמצא בה ואחד המצפה לראותה'.

כל טוב