שאלה
שלום!אני לומדת באולפנה במרכז, ויש אצלנו "מנהג" של בנות שמדברות כל מיני 'שיחות אישיות' עם מורים. הדיבורים מובילים לשיחות ממש אישיות ולדעתי עצם הדיבור האישי עם המורים(מורים צעירים נשואים)אסור מבחינה הלכתית כי אין לדבר עם בןולדעתי גם אם המורה הזה עוזר לה בבעיה מסויימת-זה אסור, כי מה לעשות המורים הם גם בנ"א והם יכולים להתאהב בבנות(אע"פ שהם נשואים ויחסית מבוגרים-זה אמיתי ויכול לקרות!). האם אתה רואה לנכון את זה שאני יעיר על כך להנהלה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
שלום!
רגישותך לענייני צניעות ראויה להערכה. בה בעת, אנו צריכים שלא לאבד את מידת האמון בכל אדם, ק"ו במחנך, ולקוות שלא תארע תקלה על ידו.
נסי לחשוב כמה אור בא לעולם בעקבות שיחות אישיות,
נסי לחשוב על חברותייך שזקוקות לעצה והכוונה, שזקוקות למי שיתן להם סיכוי, למי שיתן בהן אמון, למי שיוכל לשמוע גם שאלות שיש בהם שמץ של תהיה, שמץ של כפירה, שמץ של חשש כמו גם חלומות הזקוקים לתנועה ולתנופה להכוונה ולתקוה.
אז יתכן ויש חששות שונים. לכן קבעו חכמים גדרים הנוגעים להלכות יחוד. לכן, על המחנך לקבל על עצמו סייגים ברורים כדי להימנע מתקלות. בכל מקרה, אין לדבר סוף ומכאן ניתן להגיע למסקנות מרחיקות לכת.
לכן, אינני מעלה על הדעת אפשרות להפסקת השיחות האישיות, מה שלא פותר את כולנו מלהיזהר מתקלות אפשריות.
לסיכום - א. נקודת המוצא לחיים צריכה להיות - אמון וסיכוי מחד תוך הקפדה על כל תקלה אפשרית מאידך.
ב. השיחות האישיות הן גורם הכרחי וחיוני בעולמנו הרוחני.
ג. חשוב שתבחני את הסוגיה מנקודת המבט של אותן בנות הזקוקות להכוונה.
בהצלחה,
שי