שאלה
שלום,
אני יוצא עם מישהי, אתמול בערב נפגשנו לפגישה חמישית. בפגישה הבחורה שאלה אותי מה דעתי על הקשר, אני אמרתי שלדעתי הקשר ממש טוב ונראה מתאים. ואז היא אמרה שהיא מתלבטת, היא פירטה את ההתלבטות שלה: היא אמרה שבשכל שגם היא חושבת שזה מאד מתאים ורואה כיוון מתאים. הבעיה שלה שהיא לא מרגישה כלפי כלום והיא מפחדת שזה ימשיך כך וסתם נבזבז זמן כך...
בינתיים החלטנו להמשיך עוד כמה פגישות כדי לראות אם הרגש מתפתח.
האם עשיתי נכון?
מה אפשר לעשות כדי לפתח את הרגש?
אשמח לתשובה מפורטת.
בתודה
ערן
תשובה
שלום לך
אעתיק לך מאמר בנושא שכל ורגש בבחירת בן זוג ואקווה שיועיל לך
בהצלחה אייל משה
יג - רגש ושכל בבחירת בן הזוג
לאחר שעסקנו בכמה צדדים של הנישואין, ראוי עתה לברר, איך על פי הדרכות חז"ל יש לבחור את בן הזוג.
ההחלטה עם מי להינשא מורכבת משני חלקים עיקריים, שכל ורגש. ברור שאם רק השכל אומר שכדאי להתחתן, אך הרגש מסרב מאחר שאיננו מסוגל לאהוב את האדם הזה, ודאי שאין להתחתן. וכן להפך, אם הרגש אומר שכדאי להתחתן עם בן זוג מסוים, אך השכל מתנגד וטוען שודאי יחסים אלו לא יחזיקו מעמד, ולאחר זמן יפרצו מריבות ואי הבנות, ודאי שגם במקרה כזה אין להתחתן. כדי להתחתן צריך שגם השכל וגם הרגש יסכימו.
וכן מצינו בדברי חז"ל מצד אחד הדרכות הפונות לשכל, שנועדו לקבוע אמות מידה לבחינת בן הזוג ובחירתו, כמו למשל ההדרכה לבדוק את טיבם של אחי הכלה, משום שרוב הילדים דומים לאחי הכלה (ב"ב קי, א), וכן בחינת המידות (עיין יבמות עט, א; וקידושין עא ועוד), ובחינת הבריאות (יבמות סד, ב), וכדומה. ומצד שני קובעת הגמרא (קידושין מא, א), שחובה על החתן לראות את בת זוגו לפני החתונה, כדי לראות אם יוכל לאהוב אותה. לסיכום, ההחלטה מבוססת על בחינת השכל והרגש.
בענייני הרגש קשה מאוד לקבוע כללים, שהרי כשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך הרגשותיהם שונות, וממילא קשה מאוד לקבוע הדרכות בתחום זה. אפשר בכל זאת לומר, שככל שמידותיו של האדם מתוקנות יותר, כך הוא יכול לסמוך יותר על רגשותיו, ולעומת זאת אדם שהוא בעל מידות רעות כגאווה, תאווה וכעס, ודאי הוא שרגשותיו יטעוהו והוא עלול ליפול בפח. עוד יתכן שיש לאדם פחד גדול מההחלטה להתחתן, ואזי בכל פעם שהוא צריך להחליט, הוא מתחיל למצוא טיעונים נגד, והרגש החיובי כלפי בן הזוג נעלם. והעצה בשבילו לפעול יותר על פי השכל, תוך הסכמה חלקית של הרגש.
גם בצד השכלי של ההחלטה אין הדרכות מוחלטות, שהרי לכל אדם מתאימה אשה אחרת, הכל לפי האופי והכשרונות, אך בכל אופן קבעו חכמים כמה כללים עיקריים בבחירת בן הזוג, ועל פי הכללים האלו יש להחליט.
יד - בחינת מידותיו של בן הזוג
מובא ב'שולחן-ערוך' (אה"ע ב, ב), שבאופן עקרוני כל המשפחות היהודיות מוחזקות ככשרות, ואין אנו חוששים שמא נתערבו בהן גויים, ולכן אפשר להתחתן עימהן לכתחילה ללא שום בדיקה.
דרך אגב, לגבי ילדים מאומצים הדין שונה במקצת. בדרך כלל מספיק עד אחד שיעיד על הילד המאומץ שהוא ממשפחה יהודית, אך ילדים שאומצו ממקום שרוב תושביו גויים, צריכים שני עדים שיעידו עליהם כי אימם של הילדים יהודיה, או שהילדים התגיירו (אגרות משה אה"ע א, ז).
נחזור לענייננו, כאמור, כל המשפחות היהודיות בחזקת כשרות, אך החידוש הגדול הוא שאם ישנן שתי משפחות שמתגרות ומתקוטטות ביניהן בקביעות, או משפחה שבניה ידועים כחוצפנים ועזי פנים אשר מרבים לריב ולהתקוטט - ראוי שלא להתחתן עימהן, ואף יש לחשוש שמא אינם מזרע ישראל. ואמנם יש מהאחרונים שכתבו, שבעקבות הגלות נתרבו המחלוקות בישראל, ואי אפשר לקבוע באופן מוחלט על פי סימנים אלו את זהותה הלאומית של המשפחה (יש"ש קידושין פ"ד סי' ד'; ערוה"ש ב, טו). אך בכל אופן ברור לכולם שעדיף להתרחק ממשפחות בעלות תכונות שליליות אלו.
עוד נזכרו ב'שולחן-ערוך' שלוש תכונות שמנו חכמים כתכונות מרכזיות באופיים של בני ישראל, ואלו הן: רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים (יבמות עט, א). כמובן שתכונות אלו צריכות להיות התכונות המרכזיות שעל פיהן יש לבחור את בן הזוג.
האם בחור מתלבט נוהג כשורה
שאלה: אני בחור דתי בן שלושים ואחת, מסודר בעבודה טובה, ממשפחה מכובדת, שמעוניין מאוד להינשא. כבר נפגשתי עם עשרות בנות כדי לבדוק התאמה לנישואין, ועדיין לא מצאתי בחורה שמתאימה לי באופן מושלם. אמנם פגשתי בנות טובות מאוד, שאף רצו להתחתן איתי, אבל לא היתה בתוכי ודאות שאחת מהן מתאימה לי. ניסיתי לחזק את הקשר איתן, אבל לא היה לי ביטחון שאכן זו בת הזוג שלי, ולבסוף נאלצתי להפסיק את הקשר. טוענים כנגדי שאני בררן. אבל לפי אמונתי כאשר אפגש עם הבחורה המתאימה אדע זאת בוודאות, ולכן כל זמן שאינני מרגיש שלם במאת האחוזים עם עצמי אינני מוכן להמר בהחלטה גורלית שכזו. האם אני נוהג כראוי, ומה עלי לעשות?
תשובה: כפי הנראה אתה בעל רגישות גבוהה לכל פגם קטן במראה או באופי. לכן, למרות המעלות הגדולות של הבנות שעימן אתה נפגש - החסרון שאתה חש בחריפות מקשה עליך לחשוב ולהתקדם באופן חיובי. לתכונת הרגישות הגבוהה שלך מעלות רבות, אבל לבחירת בת הזוג היא מכשול. ההחלטה צריכה לבוא מתוך מבט כללי, ומי שמתקשה להתעלם מפרטים מסוימים מתקשה מאוד בהחלטה זו, וככל שהוא מבוגר יותר כך נעשית ההחלטה קשה יותר.
הדרך הטובה לצאת ממעגל הסיבוכים, היא על ידי חזרה אל התורה שציוותה אותנו להינשא ולהוליד בן ובת, ומתוך קדושת המצווה תקבל את הכוח להחליט.
האם אפשר להתחתן בלי לאהוב
שאלת המשך: האם אפשר להתחתן בלי לאהוב?
תשובה: ברור שאי אפשר לקיים את מצוות הנישואין בלא לאהוב את בת זוגך. וככל שהאהבה בינך לבין בת זוגך תהיה גדולה יותר כך תקיים את מצוות הנישואין באופן נעלה יותר, וכן אמרו בשם האר"י הקדוש, שמצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מתקיימת באופן השלם ביותר בין בני הזוג. אבל גם אם האהבה שבינך לבין אשתך תהיה אהבה רגילה יהיה לה ערך גדול. וודאי שהיא טובה מלחיות ערירי בלא אהבה.
יתר על כן, כפי הנראה לפי אופייך, נגזר עליך להגיע לחופה עם ספקות. וספקות אלו מעכבים את האהבה. אבל קרוב לוודאי שאם בחירת בת הזוג תיעשה על פי שיקולים הגיוניים של התאמה, רוב הספקות יעלמו אחר הנישואין. מפני שמרבית הספקות בנויים על ההתלבטות שמא יש בחורה טובה יותר, ואחר שההחלטה קיבלה תוקף של קידושין, ספקות אלו הופכים לחסרי משמעות ועם הזמן מתפוגגים. ואם אחר הנישואין תבנה את הקשר עם זוגתך כראוי, תגיעו לבסוף לאהבה שלימה.
כללו של דבר, כיוון שכבר נפגשת עם עשרות בנות, עליך לפשפש בזיכרונך בין כל הבנות שהיו מעוניינות להמשיך בקשר איתך, ולחשוב מי מביניהן הטובה והמתאימה ביותר עבורך, ולנסות לבנות עימה את הנישואין.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם