שידוך עם בחור קראי

שלום וברכה

כדאי לקרוא את:
https://www.kipa.co.il/ask/show/25330-נישואים-בין-קראית-ללא-קראי

ומישהו אחר כתב כך:


מחלוקת מפרסמת וידועה ניטשת בין חכמי ישראל בדבר קבלה של עדת הקראים לעם ישראל, כאשר שאלה זאת ניצבת בעיקר בדבר נישואין עם אחד מבני עדתם.
מפורסמת פסיקתו של הרמ"א בדבר ההתייחסות ההלכתית בדבר הקראים: "הקראים אסור להתחתן בם וכולם ספק הם ממזרים ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור" [אבן העזר סימן ד' סעיף לז'].

פסיקתו של הרמ"א מבוססת על תשובה של אחד מן הראשונים שבבעלי התוספות, רבנו שמשון בן אברהם משאנץ, וכך הוא כותב: "על כן הקראים אנו מחרימים לרמאים לרדות ולנדות ולהחרים על אותם המשיאין להם בנותם שעוברים על לא יבוא ממזר בקהל ה' ועל לפני עיוור לא תתן מכשול. כי נשותיהן מקודשות להן מן התורה... והואיל מקודשות מן התורה או בכסף או בביאה כשמגרשים נשותיהן שלא כדת ומשנים ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש".

מתוך דבריו אנו למדים שלקראים אכן יש מעמד של יהודים לכל דבר, וקידושיהן אפילו תופסים ע"פ ההלכה, אבל מכיוון שמעשי הגירושין [דהיינו נתינת הגט] אינם כפי שההלכה דורשת, נמצא שהאישה אינה מגורשת, ולמעשה כאשר היא נישאת לגבר אחר, הילדים הנולדים לה ממנו הם ממזרים. וכיוון שבמשך דורות רבים נהגו כך, הרי שכיום כל אחד מן הקראים הוא "ספק ממזר" וגם ספק ממזר אסור לבוא בקהל ישראל.

מול עמדת פסיקה זאת האוסרת על קבלתם, ניצבת מסורת פסיקת המתירה את קבלתם. וכך כותב הרמב"ם: "כל זמן שהם ינהגו עמנו בתמימות ויסירו מהם עיקשות פה ולזות שפתיים מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ולהלעיג דברי רבותינו עליהם השלום... בזאת יכון לנו לכבדם וללכת לשאול בשלומם אפילו בבתיהם ולמול את בניהם ואפילו בשבת ולקבור מתיהם ולנחם אבליהם... דדלמא נפיק מינייהו זרעא מעלייא והדרי בתשובה [= שכן אולי יצאו מהם צאצאים מעולים ויחזרו בתשובה]". [שו"ת הרמב"ם, חלק ב' סימן תמט].

ובאמת לאור פסיקתו של הרמב"ם שנתנה לגיטימציה לקבלת הקראים מצינו בכתביו של אשתורי הפרחי על כך שבשנת 1313 התייהד קהל גדול מן הקראים, ומי שטיפל בהחזרתם היה נכדו של הרמב"ם, הנגיד רבי אברהם. [אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, סוף פרק ה'].

וכן מצינו בתשובתו של הרדב"ז [ר' דוד בי זמרה] שגם מתיר את הקראים לבוא בקהל, ומסתמך על מסורת פסיקתם של חכמי מצרים שקיבלו אותם ללא חשש, וכך הוא כותב: "ועוד היום משפחות ההם ידועות במצרים מהם כוהנים וישראלים מיוחסים ולא היה אדם פוצה פה עליהם אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהילות מצרים הרבניים". [שו"ת הרדב"ז, סימן א'].

כשזיכנו ה' יתברך לעלות לארצנו, ולשבת על אדמתנו התעוררה השאלה בדבר קבלתם של הקראים, והרבנות הייתה צריכה לגבש עמדה אחידה, וכמו שכתב הרב טולידאנו, רבה של תל-אביב בשנות ה-50: "בסיכום לדעתי שאין להשאיר הלכה זו רופפת ועל מועצת הרבנות הראשית לעיין בדבר היטב ולהחליט בהתחשב עם החידוש שבהקמת מדינת ישראל, לפי המקורות המוסמכים". [הרב י"מ טולידאנו עמ' 12-14].

ובאמת הרבנות לא השאירה דבר זה ללא מענה, ואימצה את גישת המגמה האשכנזית, תוך שהיא מוזכרת אגב עניין אחר, בהחלטת מועצת הרבנות הראשית לגבי היתר נישואין עם בני העדה ההודית "בני ישראל", שם נאמר כי אין להקיש מהיתר "בני ישראל" לגבי קשר חיצון עם הקראים: "הללו דינם שונה לחלוטין ומפורש בשו"ע אבן העזר סימן ד'" [הכוונה היא לדברי הרמ"א שצוטטו לעיל, האוסרים לחלוטין נישואין עם קראים].

מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א לעומת זאת אינו מהסס כלל להתיר את הקראים, ובתשובה ארוכה מאוד הוא פורש את מעמדם ההלכתי של הקראים, ונשען על מסורת הפסיקה של הרמב"ם, הרדב"ז, רבינו אברהם הנגיד, מהריק"ש, הרב "דרכי נועם", ובעל שו"ת "גינת ורדים" – שכולם היו מורי הוראה במצרים, וכולם היו מקבלים את הקראים לכתחילה.
ומביא מעשה שגרי"מ טולידאנו זצ"ל בהיותו הרב הראשי והראב"ד לתל – אביב יפו נהג לקבל קראים במצרים ולהתירם לבוא בקהל ה', וכך נהג גם בת"א.
ומביא עוד מספר דיינים שנהגו להקל בזה פה בא"י: הגאון ניסים אוחנה עם רבנים נוספים [הרב יעקב פינק, הרב יהושע קניאל, הרב שלמה ילוז] התירו בחיפה נישואי קראים.
והרב הראשי לישראל ר' איסר יהודה אונטרמן זצ"ל עודדני מאוד להקל בזה בא"י, כאשר נהגתי במצרים, בעקבות גאוני מצרים הנ"ל. וכן עשיתי.
[יביא אומר חלק ח' אבן העזר סימן יא'].

וכל זאת עיין בהרחבה בספר "ממרן עד מרן" של הרב ד"ר בנימין לאו עמ' 185- 189, ומשם בארה.


כל טוב