שבת

שלום
ע"פ רוב חתיכות הסלט קטנות ונחשבות כמעורבות במיץ ולכן רק אם אין כוונה לסנן מותר.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א.
"מי שיש לו מרק ובו חתיכות גדולות של בשר, ירקות או ביצים, מפני שהן גדולות, אין הן נחשבות מעורבות במרק, ומותר להוציאן גם כדי לאוכלן לאחר זמן. וכן מותר להוציאן בכף מחוררת, שהואיל ואין בהן איסור בורר, כשם שמותר להוציאן במזלג כך מותר להוציאן בכף מחוררת. אבל מי שרוצה ליטול חתיכות קטנות של בשר או ירק שנחשבות מעורבות במרק, יוציאן עם מרק בכף רגילה או מצקת, ולא ישתמש לשם כך בכף מחוררת, מפני שהוא בורר את החתיכות מתוך המרק בכלי שמסייע לברירה. ואם אין לו כלי אחר, רשאי להוציאן בכף מחוררת, ובתנאי שלא יתכוון להפריד מהן את המרק, ולא ישהה את הכף מעל הסיר כדי שהמרק ישפך למטה (ע' שש"כ ג, נד).

פירוט ומקורות:

בעניין כף מחוררת
שו"ע שיט, ח: "אין שורין הכרשינין... אבל נותנן בכברה אע"פ שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה". ובאר במ"ב ל, שזה מותר מפני שאינו מתכוון לכך. ובבאו"ה ד"ה 'אע"פ', כתב שלשון השו"ע כלשון הר"ן, ומשמע אפילו יודע בוודאות שקצת מהפסולת ירד דרך הכברה, כיוון שאין רצונו בכך, מותר; אבל לרש"י הוא מותר בתנאי שרק לפעמים תיעשה ברירה.
כתב בשבט הלוי ח"ח נח, שאסור לברור אוכל בהוצאתו מקדירה על ידי כף מנוקבת. ואינו דומה לכברה, כי שם אינו מתכוון לברירה, וכאן מתכוון לכך, ולשם כך נוצרו הכפות הללו (הובא באוצרות השבת ג, מז).
אולם יש שכתבו עפ"י הר"ן (שהעתיקו בשו"ע שיט, ח, כמבואר בבאו"ה) שאם אין כוונתו לברור, מותר, אף שבפועל יברור חלק מהפסולת. וכ"כ בשש"כ ג, נד, שאסור לסנן איטריות מבושלות מהמים שלהן, מכיוון שלא רגילים לשתותם, ואסור להשתמש לצורך זה במצקת מנוקבת. אבל אם כוונתו רק להעביר את האיטריות ישר לצלחת, ואינו שוהה - לית לן בה, הואיל ואינו מתכוון לכך. וכיוצא בזה כתב במנו"א ח"ב ז, לו, שאם כוונתו להפריד את הירקות מהמרק אסור להשתמש במצקת מנוקבת.
ובאול"צ ח"ב לא, י, התיר להוציא אוכל על ידי מצקת מנוקבת, כאשר כוונתו לאכול את האוכל מיד. ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה. והסביר שהטעם להיתר כי העיקר כדברי הגר"ז בסידור, שמה שבידו הוא האוכל, כלומר מה שבמצקת הוא האוכל, ולכן מותר ליטול את האוכל במצקת מחוררת כדי לסנן את המים כדי לאכול לאלתר. וכנגד זה שהוא כלי, ולכאורה אסור כקנון ותמחוי, יש לצרף את הסוברים שאין ברירה בלח. ואף לסוברים שיש ברירה בלח, כאן שהוא בכלי כקנון ותמחוי, כי אינו מיוחד דווקא לברירה, איסורו לכל היותר דרבנן. וסיים שבפרט יש להתיר כשאין כוונתו לסנן (וכפי שלמדנו בזה גם שש"כ היקל, עפ"י פשט שו"ע ובאו"ה).
גם בילקוט יוסף שיט, מב, כתב שיש מתירים להוציא חתיכות בשר וכדומה מקדרת חמין במצקת שיש לה חורים, ואף שהנוזלים יוצאים מהם, אם עושה כן לצורך אכילה לאלתר. וצירף להיתר את הסוברים שמה שבמצקת הוא האוכל (הגר"ז וח"א). וגם למ"א שסובר שמה שבכלי הוא הפסולת, למהריט"ץ אין ברירה בלח. ולכן אפילו שהוא על ידי כלי אין כלל איסור. ועוד שלא כל הנוזלים נבררים באופן זה. וכתב בשם שו"ת בית אבי ח"ג מז, ה, שהתיר ליקח אפונים בכף מנוקבת כדי להוציא המים, מפני שהוא אוכל מתוך פסולת והכף כידו, דשרי לאלתר. ואע"פ כן סיים בילקוט יוסף שהמחמיר תע"ב.
ונלענ"ד שלגבי כף מחוררת, לכל הדעות מה שבכף הוא האוכל, שאף הפוסקים הסוברים שכאשר שופכים מאכלים מסיר, מה ששופכים הוא האוכל (שכך דעת רוה"פ כמובא בהערה 14), כאן כאשר לוקחים את האוכל בכף מחוררת, ברור שהאוכל הוא מה שבכף. ואף שפעם האוכל הוא הנשפך ופעם המוחזק, הדין תלוי ביחסו של האדם, וכאשר הוא שופך מאכל מסיר, עיקר דעתו על מה שהוא שופך, ולכן הוא נחשב בעיניו כאוכל, אבל כאשר הוא נוטל את האוכל בכף, עיקר דעתו על מה שבכף. אלא שעדיין, הואיל והוא נעזר בכלי, אסור לו לכוון לשם ברירה, כשם שאסור לברור אוכל מפסולת בקנון ותמחוי. ומה שרצו להסתמך על מהריט"ץ (ישנות רג) שאין ברירה במשקים, דעתו של מהריט"ץ היא שדווקא כאשר הוא נוטל את הזבוב בידו אין זה ברירה, אבל בכלי יש ברירה במשקים. ואם כן ניתן לסמוך עליו רק אם יסברו שהכף המחוררת היא כידו, אבל נראה שעשו את הכף הזו עם חורים כדי שתסייע לברור, ולכן דינה ככלי שמסייע לברירה, וממילא גם בנוזלים יש בה איסור בורר למהריט"ץ.
לסיכום: י"א שאסור להשתמש בכף מנוקבת (שבט הלוי ח, נח). וי"א שאם כוונתו לסנן אסור, אבל אם אין כוונתו לסנן מותר (שש"כ ג, נד; מנו"א ח"ב ז, לו). וי"א שאפילו אם כוונתו לסנן מעט מותר לצורך אכילה לאלתר, ומ"מ גם לשיטתם המחמיר תבא עליו ברכה (אול"צ ח"ב לא, י; ילקוט יוסף מב). וכן נראה למעשה, שאסור להשתמש בכף כאשר כוונתו לסנן.

בברכה אייל משה