שבת הותרה או דחויה

שלום
אמנם כתב הפמ"ג (שכח, א"א ט), שלדעת הרמב"ם (שבת ב, א), ור"ן (ביצה טו, ב, 'ומיהא') ולרשב"א (שו"ת א, תרפא) - שבת דחויה אצל פיקוח נפש. ולמהר"ם מרוטנבורג (שו"ת סימן ר) הותרה. ומכל מקום נראה למעשה שאין כמעט משמעות הלכתית למחלוקת זו, כי כל אימת שהטיפול יועיל להרגשתו הגופנית הטובה של החולה, הרי שיש בזה השפעה על יכולתו להתמודד עם הסכנה, וגם לסוברים 'דחויה' ושאין עושים לחולה כל שעושים לו בחול, יהיה מותר לעשותו.ולעומת זאת, טיפול שאין לו שום משמעות להתמודדות עם הסכנה עצמה, גם לסוברים 'הותרה' אין לעשותו. ונראה שזה הטעם שהגמרא לא נכנסה להגדרת ההיתר, האם 'דחויה' או 'הותרה', כי אין לו כמעט משמעות הלכתית. אבל הראשונים שרצו להגדיר יותר את ההיתר, נחלקו בדבר, ורק במקרים נדירים של מצבי ספק - תצא נפקא מינה ממחלוקתם.


ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה שבת מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין גם בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=1328